עוד תישק לי בשפתיך

בוא אלי, אהובי,

השולחן כבר ערוך,

שוב אלי, מהות קיומי,

ממתינה אני בחיוך.

חזור הביתה, איש יקר,

כי קר,

ומתגעגעת אני לחיבוקך,

ועורגת אני למגע ידך,

אתה, אתה, אותך.

היכן אתה, מקווה שאני טועה,

זהו אתה – המשתקף במראה,

זו אהבה, הקורנת בעינה,

היכן אתה?

חזור אלי, אני שוכבת לבדי במיטה,

ומזילה עליך דמעה בודדה,

מחכה שתכניסני תחת כנפיך,

מחכה שתלטפני בידיך,

מחכה שתרעיף עלי את חוכמתך,

מחכה שתישק לי בשפתיך,

ולא נשרפת בי אהבתך,

כי אני איתך - - -

אך אתה, אהובי,

שוכן בקברך,

במיטת עולמיך,

וקץ הקצים של חייך,

ורק השתקפותך,

במראה המנופצת של לבי השבור.