הדיבוק

אולי שכחתי מה זו אהבה

למישהו בשל מה שהוא

ואף אחד אחר לא.

נדמה לאחרונה כי היא פונקציה

המשתנים- זמן, מקום, צרכים

כפול שתיים

פחות חוסר התאמה.

לחפש כל הזמן מה לאהוב

ואז להתחיל לתעב.

ערכים הפכו לגסויות

או לשקרים.

אז התחלתי בתהליך ההפרדות.

למחול עליהם

בכדי לא למחול על כבודי.

הרגשתי כמו

סמרטוט. סופג את שנשפך

מנקה את המלוכלך

עוצר את ההתפשטות

הבלתי נשלטת.

עד שנסחט

להתייבש לבד.

רגעי האושר, כך אומרים,

הם-הם הסיבה.

כשאני חווה אותם,

גם לי נדמה כי כך הדבר.

אבל החיים בינוניים.

לא במובן של קשים

לא במובן של השקעה מול רווח

כי אם בשל הוויתורים

שאנחנו לא צריכים לוותר.

מתאימים את עצמנו לשבלונות

מקולקלות, מטופשות.

מפחיתים בערכם של דברים חשובים

כדי לעשות סדר במצפון,