אתם שהייתם

את, שהיית שם – יודעת מה חסר.

את שהיית שם – כשבגדת עם אחר.

ידעת שתחזרי, עוד בטרם הלכת,

עמדת מול פיתוי, אך מהר מאוד נשברת.

יצאת מבית חם ושמור

לגן שעשועים רעוע ושבור.

עומדת בגשם, שרוטה וחבולה,

רוצה לחזור הביתה – מתחננת לחמלה.

אתה, שנמצא שם – יודע מה חסר.

אתה חי על געגוע ועל כעס מתגבר.

עוד בטרם היא הלכה, כבר ידעת שתשוב,

אך מבחינתך הנקמה – היא הדבר הכי חשוב.

נתת לה לצאת וטרקת את הדלת.

נתת לה לצאת – שתשלם על האיוולת.

יושב על כורסא, נחנק מהדמעות,

אבל חושב על נקמה ואין פה חרטות.

אתם, שהייתם, מרגישים את החסר,

כשבסך הכול – שניכם רוצים יותר :

יותר סליחה, יותר מחילה, יותר הבנה,

יותר שנאה, יותר כעס – יותר נקמה.

בודדים, נפרדים – ביניכם חומה

ואין נווה מדבר, רק הרבה שממה.

מילים – חזקות ממעשים,