פוסטים

בכפיפה אחת

הולכת בדרכי
הולכת למוטב
הוזה את יומי
אל מול המחר
בוחנת את עצמי
לאור העבר
מתבוננת לתוכי
אל המוכר והנסתר
הולכת בדרכי
הולכת למוטב
ליומי
בעצמי
בתוכי
מואר
רואה שמיים
משב רוח
רגיעה
קול ענוג
ואני מחוללת
מוחלת לעצמי
בשעת רצון
קשובה אליו כנועה
חונקת את תשוקתי
אל גינת אגוז
נלחמת על נפשי
על בינתי
בנועם הליכות
קשובה אליו
כופפת את חשקי
בוהה מולו
דחוי
לוטפת את עליבותו
בושה
חומלת את רפיסותו
בכמיהה אל היודע
אם פרחה הגפן
עורגת כנועה
חונקת את תשוקתי
בשעת רצון
בכפיפה אחת.

תגובות