חצי דקה בפנים.

"הבטחתי לכתוב

כשנסעתי

ולא כתבתי מזמן.."

אחרי הפדיחות של אתמול בערב,

שאחרי חצי דקה בפנים כבר - הייתי בחוץ

עליתי על האוטובוס בדרך הביתה.

אני תמיד אוהב להתיישב ליד החלון באוטובוס,

זה מרגיע, וזה גורם למחשבותיי להרגיש יותר צלולות.

יותר אופטימיות.

התיישבה לידי חיילת צעירה ויפה, אני הזזתי מעט את רגלי

בשביל שיהיה לה יותר מקום לרגליים, והסמקתי.

אחרי כמה דקות הפלאפון שלה צלצל, היא פתחה אותו,

הסתכלה על צגו ואמרה "אין  לי כוח אליך עכשיו" וסיננה את

המתקשר.

אני צחקקתי ושאלתי "החבר?", היא חייכה ואמרה "כן.."

"היה לילה גרוע?" שאלתי שנית, וישר אמרתי "סליחה זה לא העניין שלי"

"לא זה בסדר" היא אמרה ושוב פעם חייכה, "פשוט בזמן האחרון לא עומד לו

כמו שצריך", "מה זאת אומרת?", "זאת אומרת שהזין שלו לא מחזיק מעמד,

ואחרי חצי דקה בפנים הוא כבר בחוץ" היא אמרה. ואני הייתי בשוק מהמילים

שיוצאות מהחיילת הצעירה והחמודה הזאת שיושבת לידי.

"סליחה שאני מתערבת" אמרה מישהי מבוגרת מושב לידנו.

"גם בזמן האחרון זה קורה לבעל שלי, אחרי חצי דקה בפנים, הוא כבר בחוץ"

ואז מישהי שישבה במושב לפננו קמה ואמרה "הי!, אתמול הייתי עם מישהו

חתיך רצח, וכשהוא נכנס פנימה הוא יצא אחרי חצי דקה".

אני כבר לא ידעתי אם לקבור את עצמי או פשוט לנשות איכשהו להחליף שיחה.

"כן, בהתחלה ירדתי לו, אך הוא לא גמר!, ואז כשהתחלנו עם העניינים

הבאמת רציניים אחרי חצי דקה הוא כבר היה בחוץ. רופף כזה, חסר אישיות.

הזאת שלידי אמרה. "אולי הוא אכל משהו לא בסדר" אמרתי וחייכתי.

"לא, הוא היה בסדר גמור!" היא אמרה בקול רם.

"תגיד.."  אמרה הבחורה במושב לידנו "גם אתה אחרי חצי דקה הייתה בחוץ?"

"סליחה, אבל אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי והתחלתי להרגיש קצת חנוק

ואדום. "נו תגיד, מה אתה מתבייש?!" "אני באמת לא רוצה לדבר על זה.." אמרתי.  "תקום רגע!" הזאת שלידי אמרה "בשביל מה?" שאלתי.

"תעמוד ואל תשאל שאלות. אז עמדתי. היא הורידה את כפתור מכנסי

"מה את עושה?" שאלתי, ובמכה אחת היא הורידה את מכנסיי, ומר גזר שלי (כן, ככה

אני קורא לו!) זקף "הנה, הוא עכשיו זקוף מתחת לתחתונים שלו!" הזאת במושב מלפננו

אמרה, ואז היא הורידה את תחתוני ומר גזר השתחרר לאוויר העולם, וזאת במושב מלפני

דחפה אותי על הכסא, זאת שליידי ישבה עם חצאית מיני, אז היא הורידה את התחתונים

שלה מתחתם ועלתה עלי, עשתה כמה תנועות, ואחרי חצי דקה כבר הייתי בחוץ.

"הנה!, גם שלו אחרי חצי דקה בחוץ!!" היא צעקה.

"אתה מוכן להסביר לנו למה זה קורה לך?!" כל הבנות שאלו בפה אחד.

ואני צעקתי להן "כי אולי אני כבר בן שבעים ושלוש!, ואתן צריכות למצוא לעצמכן

בחורים יותר צעירים?!" ונראה לי מהצרחה שדפקתי עכשיו

קבלתי התקף לב, כי עכשיו אני עומד פה מול אלוהים ומסביר לו למה אני כאן.

"ואולי מרחוק יש סיכוי

אחד

למיליון..."