ואולי כבר די ?! / אילון ברוך

מאוחר בלילה,וקר.

כמה לילות כבר שיכפלתי ככה.

יוצא,נוסע,חוזר.

ושוב כוס קפה,ושוב בוהה בתמונה שלך.

איך שהיא צועקת אלי,איזה חיוך!

חיוך שדוקר אותי חזק בלב.

אני מדמם בכי.אל מול התמונה.כל כך חסר אונים.

אתה בכלל לא מכיר אותי.

מסתובב עם אחד,חמוד.

מסכן,הוא לא אשם.

הולך איתו יד ביד בשדרה...המקום הקבוע שלנו.

שלי ושלך.

הוא מנשק אותי,וטוב לי...אני מריח אותו,וטוב לי.

אבל העיניים נעוצות בך כל הזמן.הנה אתה!

מעבר לכביש.

כמה זה סימלי המראה הזה,כמה הוא מכאיב.

אתה עומד מולי,אבל הגב שלך , שוב , פונה אליי.

אתה נמצא כל כך קרוב אליי,מרחק נגיעה,אבל אתה...לא רואה אותי בכלל.

ואולי כבר די !?

איך תמיד אתה גורם לי להרגיש ככה?

שגם,אם אני,אצעק ואתה תסתובב....

שום דבר לא יקרה,אתה עדיין ! לא תבחין בי .

ואולי כבר די ... והלוואי ...

הלוואי והיית יכול להשיל מעליך את מעיל הפוזה הכבד

לראות ולהבחין בהילה שעוטפת אותי.

היא פשוטה וטהורה.היא אני.

אם רק היית מסתכל טוב,

בוחן וסורק אותי מהחוץ פנימה...

היית מבין,היית מסתנוור.

אבל..אני לא יודע אם אתה מסוגל לעשות כך.

אולי לא כרגע,אולי בעתיד

או שאולי אתה בכלל לא מסוגל,או לא רוצה.

אולי באמת.....כבר די.

אולי באמת כבר די?

הרי..שאתה נשכב לישון,כולך עירום,

גם אתה פשוט וטהור.