אַתְּ אֲהוּבָתִי

אַתְּ אֲהוּבָתִי / אלי פררה

אַתְּ, הָאוֹר הַזּוֹהֵר שֶלִּי

בִּקְצֶה הַמִּנְהָרָה שֶל יָמַי, יּוֹדַעַת;

עַד כָּמָּה יְּבוּלִי הַתּוֹסֵס צָמֵא לְמַיִם,

כְּמוֹ הַנּוֹדֵד בְּצִיָּה חֲרֵבָה, לִנְוֶה-מִדְבָּר חַיִּים.

כְּמוֹ הַפֶּרַח, לְלִיטוּף הַפַּרְפָּר.

כְּמוֹ הַבְּתוּלָה, הַשּוֹקֶקֶת לְמַגָּע מַרְטִיט,

וּכְמוֹ הָרֶגֶב, הַנִּכְסָף לְמִמְטָרִים פְּזוּרִים,

וְכָמוֹנִי הַגֶּבֶר, הַמְּצַפֶּה לַנְּשִיקָההַגּוֹרֶפֶת.

וְאִם תְּנַשְלִינִי מְשִפְתּוֹתַיִּךְ

בִּמְצוּקַת אוֹבְדַן-תְּשוּקָתֵךְ אֶלַי,

אוֹ בְּאַכְזָרִיּוּת מְשוּבָתֵךְ אֶל הֶאֲחֵר.

וְאִם כַּךְ הוּא - 

לְמַעַן הָאֱמֶת יָקִירָתִי, אֲנִי לֹא שָם פְּרוּטָה,

עַל מְדוּכַת הָאֵימִים שֶל חִבּוּטֵי רַחֲמִים.

אוֹסִיף וְעוֹד אוֹמַר לָךְ חֲבִיבָתִי:

"אִם אַתְּ אֵינֶךְעִמִּי, הַשָּמַיִם הֶם חֲצִי הַגְּבוּל

וּבִלְעַדַיִּךְ, אֲנִי בְּעֶצֶם כּוֹבֵש אֶת הַיְּקוּם".