מחזיק נבלות

מחזיק נבלות / משה ר. אזובי

מחזיק נבלות זה כינוי מאוד חזק

בזיכרוני הוא עולה במהירות הבזק

אסוציאציה שאצלי בראש מסתובבת

מצחיקה אותי גם אחיותיי מלבבת

נולד הכינוי בעת הכנת השיעורים

נאסף אל מוחי כמו גרגירים

מכיתה אלף בית גימל או דלת חודרים

את מרכז הצחוק אצלי הם דוקרים

בחדר אחד היו מספר רשעים

את אמם בכלל לא היו אף סופרים

להכין שיעורים אז בדרום תל אביב

לא היה קל כשהחוץ קרץ כאילו אביב

אמא את האוזן הייתה קצת מושכת

בזעקות שבר בשרנו מועכת

"אתם תורידו אותי אל יגון,

השאולה זה אתם ולא הגיהנום"

"בשביל מה קניתי את כל הספרים

אם את מחזיק הנבלות אינך מרים"

והספר לא נשאר סגור

מחזיק הנבלות מציג את הסיפור.

"הייתי מחזיק ספרים ממתכת

רגלי לא היו יציבות מגבינה מותכת

בקצותיי עטיפות הפלסטיק תמיד בשלכת

והייתי עקום כמו פתילה דועכת

את הספר הניחו עלי

לא היה לי נוח בקצה קצותיי

הרי צד אחד תמיד הוא עבה

ואני לאחר תמיד נוטה

הייתי רוקד כנושא שיגיון

את זה שמולי מעצבן באיגיון 

את עצמי אל הצד או לפנים מפיל

העיקר את המשא ממני להטיל

את הכינוי נתנה לי האמא של הילדים

אלה שלא כל כך אהבו לעשות שיעורים

איתם תדיר שיתפתי פעולה

עד למדו הם כי אני רק צרה

ומיני אז נרדמתי במגירה"

הסבר :

הספר "מקראות גדולות"  היה עבה וכבד מדי למחזיק הספרים המתכתי וזה היה מתעקם ונופל ושורט את השולחן. ופשוט היה שנוא עלינו. 

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי