דמיינו לעצמכם שמישהו דופק לכם בלילה בשתיים לפנות בוקר. בעצם לא, שלוש. דמיינו שאיזה איש דופק לכם בשלוש בלילה בדלת, ומבקש להכנס. האיש נראה מסכן כזה, אולי קבצן. אחד כזה שרק מהלסתכל עליו אתה מושיט את היד לכיס לחפש שקלים לתת לו. ואתה, אתה הרי מת על הקטעים האלה, במיוחד שאתה עם בחורה, או ליד הרבה אנשים, אתה מת על הקטעים האלה שאתה הולך מחובק עם חברה שלך בתל אביב, ואז אתם רואים איזה קבצן שלידו כוס פלסטיק מקומטת. באותו רגע אתה מכניס את היד לכיס, מוציא עשרה שקלים ומטביע לתוך הכוס. הקבצן בקושי מגיב, אבל החברה שלך בטוחה שכולך לב זהב אחד גדול, נותנת לך חיבוק ונשיקה, "גיבור שלי", היא אומרת בקול חמוד.
אז אתה מכניס אותו. מה, לא תכניס? תכניס. בכל זאת, בטח אין לו בית. הוא מתיישב לך על הכורסא, אתה מביא לו סיגריה, משהו לשתות, לאכול... ואתה שותק. אין לך מה לומר. אתה יושב ומסתכל עליו בולס את העוגיות שאשתך אפתה לכבוד האורחים שיגיעו מחר. ואין לך מה להגיד. אתם שותקים שניכם, הוא כבר כמעט סיים את הסיגריה, ופתאום הוא מתחיל לדבר; "אתה יודע, כבר חודש אני עושה את הדבר הזה, לדפוק למישהו בדלת מאוחר בלילה, ותמיד מכניסים אותי, תמיד. לא משנה מה השעה, לא משנה אם הוא היה באמצע סקס, או שהוא היה באמצע שיפשוף בטלוויזיה, תמיד יכניסו אותי. וזה לא שאני עני או משהו כזה, כן? אני לא עשיר, גם לא ממוצע בוא נגיד, אבל עני אני לא. אני בין עני לממוצע. אני גר עם אישתי באיזו דירה קטנה בפלורנטין, לא רחוק מכאן, וכל לילה אני עובר בבתים של אחרים ואוכל טוב".
אישתך מתעוררת והוא מסתכל עליה במבט נועז. "שלום" היא אומרת בקול עייף וחשדני. היא מסתכלת עלייך במבט של תגיד-לי-מי-זה, ואתה אומר "זה? זה חיים, חבר ילדות, את לא מכירה". אז היא מהנהנת ומתיישבת ליד חיים, אתה קם ועושה לה גם קפה, מביא קצת מהעוגיות, וכשהיא טועמת היא נזכרת "זה מה שאני עשיתי?", ואתה מהנהן ואומר בהתנצלות שלא היה משהו אחר. היא מרגיעה שזה בסדר.
חיים מנצל כמה שניות של שתיקה וממשיך; "פעם... פעם אפילו מישהו הסכים שאני אשכב עם אישתו", שתיקה שוב עברה בחדר. הוא צוחק. "לא, אל תדאג, עם אישתך אני לא אשכב..." והיא מסתכלת מבט מבולבל, "לא קשור אלייך, כן?..." הוא גם מתבלבל, וממשיך, "בכל מקרה, אתה מבין, אנשים היום צמאים לעזרה. זה מה שכולם רוצים היום, רק לעזור ולעזור, ולתרום ולתרום. אתה מבין? אתה קצת מבלגן את השיער שלך, שם איזה וסט מהבר מצווה שלך, מלכלך אותו קצת, והופ, יש לך ארוחת לילה חינם, ולפעמים גם סקס חינם. אתה קולט? הדבר הכי לא אגואיסטי שאמור להיות נהיה אגואיסטי בעצמו. אנשים מתים לעזור לאנשים רק כדי שכשהם ימותו יגידו - 'חבל, היה איש טוב, תרם כל כך הרבה'. אנשים היום כל כך רוצים לתרום לחברה רק בשביל שהאגו שלהם יתנפח". ואתה רק מהנהן, כל השיחה, אתה מהנהן. מהנהן, ושותק. כי מה יש לך לעשות? אתה חצי ישן, בקושי מקשיב לו, רק נותן לו עוד ועוד סיגריות וקפה כשהוא מבקש, ושותק. כי מה יש לך לעשות?
בסוף הוא הולך. אתה אומר לו להתראות, אפילו מתפלק לך "תשמור על קשר", והוא הולך. ואז אתה לא נרדם. אתה הולך למטבח ולוקח עוד אחת מהעוגיות האלה, מתיישב על הכורסא ומדליק טלוויזיה. וזה לא שאתה חושב על מה שהיה או משהו, אתה כמעט ולא הקשבת לו. אתה זוכר כמה מילים על סקס, וכמה מילים על ארוחת לילה חינם, וחוץ מזה... כלום. זה גם לא ששתית יותר מידי קפה, בעצם, לא שתית בכלל. אתה נשכב מול הטלוויזיה, מחפש איזה סרט או משהו לשפשף עליו, אתה לא יכול להרדם כי... כי אתה לא יכול להרדם אחרי שמעירים אותך.
