יסמין התעוררה בגלל שנשיקה מיותמת נחתה על צווארה.
היא התמתחה, ידיים מתפרסות החוצה, דחפה אותו, ומיד, אצבעותיה עפו לעברו, תופסות בחוזקה ומושכות כלפיה . שפתיה התקרבו לשלו וחתמו אותן בנשיקה מתמשכת.
נשיקה כזו ארוכה, חושנית ומרמזת יכלה להפוך כל צפרדע לנסיך. היא גלגלה את המחשבה במוח, תחילה בימני, אחר כך בשמאלי, ואז שילחה אותה לקיבה דרך הלב, ואף יותר מטה. לבסוף המחשבה עברה את כל הדרך בחזרה רק בכדי להתחיל לקבל צורה וצבע - צפרדע ענקי קופץ למיטה שלה, מסובב את ראשו אליה, פותח את הפה הירוק, והלשון הארוכה שלו מזנקת לכיוון הלחי של יסמין, נדבקת אליה ומזילה ריר וכמה זבובים שנשארו על הלשון.
היא ראתה את כל זה כמו בפלאש, אבל רק התנערה מהמחשבה ומשכה בכתפיים.
חצי מתמתחת שוב, יסמין חזרה אל הנשיקה. אך שפתיה לא פגשו שום התנגדות — הוא לא היה במיטה.
מה? איך הוא מעז!
היא התחילה לדמיין את הצבעים של אש שתכלה אותו. אחר כך היא עצמה עיניים בחוזקה וראתה אותו בסיר ענקי. היא התחילה למלא אותו לאט עם מים, כפית אחרי כפית, כל הזמן מתבוננת על פניו המבוהלות. עם הפה שלו, הפקוק במלפפון, הוא ניסה לכרסם את דרכו החוצה. יסמין ראתה אותו מתפתל בתוך הסיר, והחליטה לשפוך חלק מהמים החוצה.
תחילתו של חיוך נרגע שהופיע על פניו, גווע ברגע שהיא מזגה בפנים את הבקבוק הראשון של שמן. עיניו נפערו לרווחה יותר ויותר, וכאשר כבר לא היה מקום להמשיך הלאה, יסמין הניחה את הסיר על האש.
כתום עם קצת כחול של הלהבה הפנט אותה כל כך שהיא שכחה אותו.
היא חשבה על עצמה — אולי כל זה באשמתה? הוא ראה אותה לא מאופרת וברח.
יסמין החלה לענות את עצמה על כך שהיא לא מספיק מושכת בבוקר. היא הרגישה לחות מתפשטת מתוך העיניים לריסים וניסתה להזכר לאן היא תקעה את הנייד שלה, בכדי להתקשר לאמא ולבכות על מר גורלה.
פתאום יסמין שמעה צעדים. הוא נכנס לחדר עם מגש בידיו. היא הצליחה לראות עליו סיר קפה מהביל, אבל שאר הדברים היא לא יכלה לזהות.
כשהוא שם את המגש על הבטן שלה, היא ראתה שם צלחת עם חביתה, גבינה, לחם וכוס לקפה. הוא לקח פרח, שהיה תחוב בין שיניו, ודגדג את אפה עם עלי-הכותרת. יסמין חייכה, אחר כך התעטשה מהדגדוג, אך מיד חזרה לחייך מחדש.
"את אישה, אחרי הכול, כל הפינוק הזה מגיע לך. נחמד שיש עוד אנשים שמבינים זאת."
היא נהנתה מכל רגע.
אבל, לאחר רבע שעה, יסמין ראתה את הצד השני של להיות אישה.
היא נכנסה למטבח ושם מצאה את הסימנים של הקרב הנוראי שהתרחש לפני זמן לא רב. היא הביטה על הסימנים המסגירים של טביעות אצבעות צהובות על הקירות, שמה לב לחלבון עם חלמון על התקרה (מה, הוא ניסה להפוך את החביתה באוויר?) בעוד היא מרוכזת בעשן מן הטוסטר, היא עושה סימנים עבים עם אצבעותיה בסוכר שנשפך על השולחן והמתערבב עם שאריות חמאה, ריבה ופירורי לחם.
יסמין שמעה את דלת הכניסה נטרקת והבינה שהוא יצא לעבודה. עם זאת, הוא לא להשאיר אותה לבד.
הוא השאיר אותה עם הכלים.
