אשדוד 1970
יוני עבד עם אבא במפעל עד לפני שסגרו. הוא היה מבלה אצלנו הרבה והיה כמו הבן שמעולם לא היה לאבי. אני הייתי מגניבה אליו מבטים, הגבר של השכונה, עם אפרו מקורזל צמוד.
היום אני בת 17, אתמול פגשתי את יוני בשכונה, הוא היה יותר מדי חברותי וחיבק אותי חזק מדי. יוסי השמן אמר שהוא מסטול. 'אני לא אגע בסמים האלה, דוד הספר אמר שהם ממש מסוכנים.' עכשיו אני יורדת למטה לפגוש את יוסי השמן. עברתי ליד אבא ששוב מתחבא מאחורי עיתון הארץ ויצאתי מהבית, אני כבר לא בטוחה שאני זוכרת איך הוא נראה. ירדתי במדרגות המלוכלכות של השיכון ויוסי השמן חיכה לי בחוץ. אור השמש של הצהריים הכאיב.
"בואי, שמעון רוצה לתת לך מתנה ליום הולדת." הגענו לסמטה של שמעון, הוא ישב שם עם הזקן הצרפתי הלבן שלו וחייך.
"בואו חברים" אמר שמעון בלבביות והצית סיגריה. ידעתי שזה סיגריה עם סמים וחששתי, אבל לא רציתי להעליב את שמעון. יוסי השמן לקח שאיפה עמוקה כמו מקצוען והחזיק את האוויר בפנים. אני לקחתי שאיפה קטנה והשתעלתי. יוסי ושמעון צחקו עלי, אז מיד לקחתי עוד שאיפה והפעם החזקתי אותה בפנים. הרגשתי צמרמורת נעימה על העור ומשהו כמו מים שטף לי את המוח, גלי חוף של קיץ. סיימנו את הסיגריה ונפרדנו משמעון.
"מתי שתרצו, אני תמיד כאן." אמר שמעון.
הלכנו לפאב של אבא של יוסי השמן. כשנכנסו מיד ראיתי את יוני יושב לבדו בפינה. ניגשתי אליו ונעמדתי מולו. ראיתי שהוא מסטול וגם הוא ראה שאני מסטולה. הוא קם אלי ושם את ידו החזקה סביב כתפי.
"בואי." אמר. עברנו ליד הבר ואבא של יוסי השמן נתן לנו שקית חומה. ידעתי שזה סמים. הוא נתן גם ליוסי השמן שקית, ונפלו מתוכה שני כדורים שהתגלגלו מתחת לכיסאות הבר. התכופפתי והרמתי אותם בשבילו. יצאנו שלושתנו מהבר וירדנו לכביש לתפוס טרמפים. אוטו נעצר לידינו וראיתי שזאת אימא שלי. היא לא הפנתה אליי יותר ממבט ורק חייכה חיוך מפתה לעברו של יוני שהתיישב לידה מקדימה, 'טוב, הוא באמת בחור חתיך'. אני ויוסי השמן התיישבנו מאחורה. מדי פעם ראיתי את המבט המזלזל שלה במראה לעברי. צחוק תפס אותי וניסיתי כמיטב יכולתי להסתיר אותו.
היא לקחה אותנו אל הבית של יוני והמשיכה. התיישבנו על המזרונים בחדר הקטן והחמים שלו, הוא הדליק לנו ג'ויינט, לקח שאיפה עמוקה וסימן לי להתקרב אליו. הוא אחז בראשי בעדינות והניח את שפתיו הקשות על שפתי הרכות ונשף אל תוך פי. שפתחתי את עייני יוסי השמן כבר הלך, שמחתי. בבוקר היינו עדיין לבושים, ליטפתי את שיערו של יוני שנרדם על מיטתו כמו תינוק. חזרתי אל ביתי, אבא ישב שם מאחורי הארץ, הלכתי לישון.
בערב הלכתי שוב אל הפאב של אבא של יוסי השמן. היה צפוף עד אפס מקום. ראיתי את יוני ליד הבר מהנדס מישהי שישבה לידו. התיישבתי לידה כי רק שם היה מקום פנוי. הברמנית הותיקה דליה, הגישה לי כוס מים וקרצה אליי בחיבה עם עיניה הדומעות תמידית. מצידי השני ראיתי את המורה היורם שלי לפיזיקה, הוא לא לבש את משקפיו המרובעות ולמרבה הפלא גם הוא ניסה להנדס בחורה.
"היי נתן," קראתי אליו מחויכת, המורה שלי והבחורה הביטו אליי, "היו שיעורי בית בחודשיים האחרונים?" שאלתי.
"את יכולה לעזוב אותנו רגע." השיב בקור, ושניהם חזרו לעניינם.
אישה מבוגרת עמדה מאחורי הפאב והתעסקה עם מצלמה שאחזה בידיה. בלי אזהרה מוקדמת היא הרימה את המצלמה לפרצופי והבזיקה. היא רכנה לעברי.
"את תהיי מפורסמת," צעקה אליי כדי להתגבר על הרעש, "זה הולך לעמוד הראשי של עיתון הארץ ביום ראשון."
לרגע נלחצתי, אבא שלי יראה אותי כאן. 'אז מה.'
ביום ראשון עברתי מוקדם בבוקר ליד אבי שקרא את העיתון, הוא לא הוריד את העיתון וראיתי את פניי מתנוססות על עמוד השער, "תת תרבות" הייתה הכותרת. לבשתי את תיק הלימודים שלי על גבי ויצאתי מהבית.
