מיקי מאוס

"שים מיקי מאוס! שים מיקי מאוס!" כולנו צועקים לאחי הגדול בהתלהבות, כולנו זה כמובן ערימה של ילדים משועממים בקרוואן בקיבוץ יחד. קיבוץ יחד הוא קיבוץ קטן בצפון שבו אנשים אוהבים לגור ביחד ולעשות מדיטציה ביחד. אני בן עשר ורוב (מתוך שמונה תשע) הילדים פה הם בערך בגילי. אני לא אוהב את רוב המבוגרים כאן, הם ממש מוזרים ונראים מאוד סהרוריים. הם תמיד מביטים בך במבט מוזר כזה עם חיוך מטופש ואהבים להגיד "איזה בליס", בליס זה מן סוג של שמחה כזאת של אנשים שעושים מדיטציה.
אבל מה שיותר מעניין זה שלטייפ שלנו יש אופציה לנגן כל קסטה במהירות כפול שתיים. ואז זה נשמע ממש כמו מיקי מאוס. הכי כיף זה לשים את רכבת לילה לכהיר עם הדפיקות האלה תנננם! כל השישה ילדים שהם בערך בגיל שלי תמיד מתכנסים אצלנו בבית, שזה הבית היחיד שיש בו טייפ ושומעים משינה ולפעמים גם שמיל החתול.
מה שהכי מעצבן זה שהטייפ אוכל את הקסטה. זה גם מעצבן וגם כיף כי זה מצחיק. והכי אני אוהב לגלגל את הקסטה חזרה ולראות איך בסוף הסרט נמתח בין גלגלי השיניים.
היום אחרי שכולם הלכו אח הגדול שלי אור, שאני אוהב לקרוא לו סמוג אחרי הדרקון הזה מההוביט שישן תמיד עם עין אחת פתוחה, בדיוק כמו אור. הציק לי והרביץ לי כמו תמיד. לפעמים אני כל כך שונא אותו שאני ממש רוצה שיקרה לו משהו רע. אז היום הוא ישב על הספה וראה טלוויזיה. אני שיחקתי עם המשאית שלי ליד הארון שעומד לצד הטלוויזיה. אבל לא באמת שיחקתי, תיצפתתי עליו והתחלתי לתכנן.
'אולי אני יזרוק עליו את המשאית הזאת, ככה הוא ילמד לקח. לא בעצם אז הוא ירדוף אחרי וירביץ לי עוד יותר חזק. הבירכיים שלו חשופות, אם אני יפגע עם המשאית בדיוק בברך שלו, אולי הוא לא יוכל לרדוף אחרי. אסור לפספס' המשכתי לשחק עוד קצת וברגע אחד קמתי והטחתי את המשאית לכיוון ברך שמאל שלו, המשאית פגעה בדיוק במקום הנכון והוא התקפל וצרח. אמא ואבא שלי רצו אליו מיד עם עוד כמה אורחים שהיו שם. אני המשכתי לשחק כאילו לא קרה דבר והתענגתי על כל דמעה שזלגה לו. הם שאלו אותו מה קרה, אבל כנראה מהבושה הוא לא אמר כלום ואף אחד לא נזף בי. הנקמה המושלמת, אפילו יותר טוב ממיקי מאוס.