הסיפור על מר כֵּן

                           (10 באוקטובר 2004, כ"ה בתשרי, תשס"ה)

סיפור ילדים קצר

  בבית קטן הוא גר. בית צנוע ונחמד. אהב הוא לטייל בגינות, להתהלך בשדות, להריח את ריחם הטרי של הפרחים, לטעום את טעמם הבשֵׁל  של הפֵּרות שכֹּה אהב. מה אהב את השקט הזה, את השלווה, את הרֹגַע.

  יום אחד יצא מר כֵּן את ביתו בדרכו לעבודה. בדרך הבחין בָּאדון חמוץ, שכרגיל החמיץ פניו לעברו ולעבר כל הפונים אליו. "בוקר טוב, בוקר נפלא, אדון חמוץ", "בוקר", הפטיר בהחמצת פנים האדון חמוץ אל מר כֵּן. במעלה השביל נתקל בַּגְּברת תִּרְטֹן. גם היא, כמו בכל בוקר, רטנה על הבוקר המוקדם מדי שהגיע ועל הקפה שלא הספיקה לשתות ועל הדברים הרבים שעוד יש לה היום לעשות. "המון, המון דברים", רטנה באוזני מר כֵּן. "טוב, הגברת תִּרְטֹן, לא אפריע לך, יום טוב לך", "יום", רטנה היא לעברו.

  לפתע ראה את הגברת קורנת. אוהב מר כֵּן את הגברת קורנת, שקורנת מאֹשר כל פעם מחדש. "שלום לך, מר כֵּן, בוקר טוב, מה שלומך הבוקר?" שאלה הגברת קורנת בפנים קורנות ומחייכות. "מצוין, פשוט מצוין, הגברת קורנת", השיב לעברהּ מר כֵּן, והמשיך לכיוון עבודתו. מר כֵּן הלוא תדעו עובד לפרנסתו כעובד סוציאלי ועוזר רבות לאנשי כפרו.

   כך כל בוקר יוצא מר כֵּן לעבודתו ופוגש בדרכו את שכניו: האדון חמוץ, שמחמיץ פניו כל היום ללא תֵּרוץ, הגברת תִּרְטֹן, שרוטנת על גורלה כל היממה והגברת קורנת, שפניה קורנות ומחייכות גם בימים גם בלילות.

  אבל...בטרם נמשיך בסיפור, הבה נתאר בפניכם את מר כֵּן. ובכן, מר כֵּן הוא איש גבוהּ, שערו שחור ועיניו כחולות. מחייך לכל אחד, נדיב ואדיב ודרך ארץ היא דרכו ומידתו.

  יום אחד, כששב בלילה מר כֵּן מעבודתו, הוא נתקל בִּגברת חדשה, שאיננה מוכרת בכפר הקטן שגר בו. הוא בא אליה, התקרב, ושאל לשמהּ. פנה שנית ושאל "סליחה גברתי, מה שמך, רואה אני כי חדשה את בכפרנו, ברוכה הבאה האם חדשה את בכפרנו, גברתי?" "לא, השם הוא הגברת לא, הגברת לא זהו שמי, הגעתי אך היום לכפר, ואודה לך, אדוני אם לא יטריד אותי, תודה."

"חלילה לי, הגברת לא, רק ארצה לברכך על בואך לכפרנו הקטן, ומי ייתן ושהותך כאן נעימה תהיה וטובה. שמי, אם לא אמרתי, שמי הוא מר כֵּן, נעים מאוד". "נעים", השיבה בקרירות הגברת לא, ומר כֵּן המשיך לביתו.

  למחרת בבוקר שוב נתקל בַּגְּברת לא. ראה את הגברת לא מתווכחת עם הגברת תִּרְטֹן. ויכוח סוער הן התווכחו. הוא התקרב, ואז ראה גם כלב ליד הגברת לא. "לא, סליחה, הגברת תִּרְטֹן, את לא תגידי לי היכן לטייל עם כלבי, זהו שטח ציבורי, ואני יכולה לטייל היכן שארצה", "הגברת לא, את חדשה כאן, את לא יודעת, אבל כאן אסור לטייל עם כלבים, יש אפילו שלט המורה על כך", והַגּברת תִּרְטֹן הצביעה על שלט 'אין כניסה לכלבים'. כך הן המשיכו לצרוח זו על זו ועוד רגע תגרת ידיים הייתה ביניהן אילולי בא מר כֵּן והתערב ביניהן. "רגע, רגע, שקט, הירגענה, גבירותיי!" "ספר לַגְּברת החדשה כאן..." "סליחה, לגברת החדשה יש שם, לא?" קטע מר כֵּן את הגברת תִּרְטֹן, שהתחילה שוב, "ספר לַגְּברת לא שאסור לטייל כאן עם כלבים, הנה השלט", והצביעה שוב על השלט. מר כֵּן, שהיה ישר כסרגל, לא יכול היה להעמיד פנים ולשקר, ואמר "הגברת לא, זה בסדר, את יכולה לטייל עם כלבך כמה שאת רוצה, אין שום בעיה. השלט שהגברת תִּרְטֹן מצביעה עליו תקֵף רק על השטח הבא, על השדה שמדרום לנו. כאן אין כל בעיה לטייל עם כלבים. רק זכרי, הגברת לא, זכרי לאסוף את צואתו. כך תשמרי על סביבתנו שהיא גם סביבתך." הגברת תִּרְטֹן הסתכלה במר כֵּן במבט זועם ורוטן, שהרי סיכל הוא את מזימתהּ.

   בערב נשמעה דפיקה בדלתו של מר כֵּן. "כן, מי שם?", שאל. "לא, הַגְּברת לא, מר כֵּן". פתח מר כֵּן לַגְּברת לא את הדלת.  "שלום לך, תשתי משהו, הַגְּברת לא?", "לא, לא תודה. באתי להגיד לך תודה, מר כֵּן, תודה שנחלצת לעזרתי היום בבוקר בריב עם הגברת תִּרְטֹן. היא כל היום רוטנת. תודה רבה." "או...אין בעיה, הַגְּברת לא, אני...אני....כן...אין בעיה, זה בסדר, אין בעד מה, הגברת לא". כמעט רצה להגיד לה, שהוא, מר כֵּן, לא סובל רמאויות ושקרים, והוא איש ישר, ישר כסרגל, אך התחרט ברגע האחרון. לא רצה שהַגְּברת לא תבין שהַגְּברת תִּרְטֹן ניסתה לרמות אותה. הַגְּברת לא הביטה בו במבט מלא בהערצה. היא הייתה נמוכת-קומה, שֵׂערה היה ארוך בצבע חוּם-שחרחר והייתה לה גִּבֶּנֶת נוראית. גַּבָּהּ היה עקֹם כל הזמן והליכתה ועמידתה כפופה. מר כֵּן שהיה גבוהּ וישר כסרגל, נאלץ להתכופף קמעה לעומתהּ לדבר עִמָּהּ.

  כעבור שבוע שוב ראה מר כֵּן את הגברת לא בַּשְּׁביל עם הגברת תִּרְטֹן. הן התווכחו ורבו ביניהן הפעם מיהר להפריד. "מה קרה?!" שאל "מר כֵּן, טוב שבאת", פנתה אליו הגברת לא, והמשיכה, "הסבר נא בטובך לַגְּברת תִּרְטֹן, שאמש נחתו כאן קבוצה של חיזרים מהכוכב שלה, והם מבקשים לקחת אותה עמם", צעקה. מר כֵּן, שהיה ישר כסרגל, לא אהב את מה ששמע מהַגְּברת לא ואת הניסיון שלה ללעוג על הַגְּברת תִּרְטֹן, נזף מיד בַּגְּברת לא, וביקש ממנה לחדול ממעשיה ולבקש סליחה מהַגְּברת תִּרְטֹן. הַגְּברת לא הבינה את חומרת מעשיה, ביקשה סליחה מהגברת תִּרְטֹן, ומאותו היום והלאה נעשו שתי הגברות לחברות הטובות בכפר.

  כך עברו הימים, השָּׁבועות, הֶחֳדשים, ושנה תמימה חלפה. ערב אחד דפקה הַגְּברת לא על דלת ביתו של מר כֵּן, והודתה בפניו:

"מר כֵּן, כבר שנה אני כאן, בכפר שלכם, שהפך לכפר שלי. למדתי להכיר את התושבים, את האנשים, את המקום, ובמיוחד למדתי להכיר אותך, אותך, מר כֵּן. למדתי את התנהגותך, את דרך חייך והכול. בוא, מר כֵּן, בוא ונתחתן, ילדינו יהיו ישרים כסרגל כמוך ויידעו להגיד לא כשצריך כמוני, בוא, בוא נתחתן".

   מר כֵּן היה המום ומופתע. הוא כלל לא ציפה לכל זאת. כיוון שהיה ישר כסרגל, אמר "הֲיוכלו שני ניגודים להיות ביחד, היוכלו שני הפכים להיות שלם, היוכל כן להיות עם לא? אם תאמרי 'יוכלו' – נתחתן מיד, אם תאמרי 'כיצד', ניפרד לעד!". הַגְּברת לא, שאהבה מאד את מר כֵּן, אמרה בראשונה בחייה את אשר על ליבה, ואפילו דמעה זלגה מבין עיניה. אמרה "כן, יוכלו". לפתע פתאום גבה הכפוף התרומם והתיישר, העקמת הייתה כלא הייתה והגיבנת נעלמה. ישרה כסרגל הייתה כמר כֵּן.

  מר כֵּן והַגְּברת לא התחתנו ברוב פאר והדר ומעתה הַגְּברת לא אינו עוד שמה כי אם הגברת כֵּן.

הָאָדון והַגְּברת כֵּן נכנסו לביתם הֶחָדָשׁ עם כלבם המשותף, וסיפור חדש נפלא רק מתחיל... .

מוסר השכל:

1. הייה תמיד ישר כסרגל וְכֵן. אֱמֹר תמיד את האמת ולך בדרך הישר. הדרך הזאת תביא לך שמחה ואהבה וחיים טובים. הדרך הזאת תיישר עקומים.
2. אל תרמה אחרים ואל תשקר. מי שמרמה ומשקר סופו שירמו אותו ויערימו עליו (ערמומיות, קשיים ועוד). הייה ישר עם עצמך ועם אחרים.
3. רְאֶה את הטוב שבחיים ותמיד תקרון מאושר, גם כשהמצב לא כל-כך טוב. יהיה טוב בהמשך הדרך. תאמין.