אהבה

היא יושבת במרפסת הקטנה בחדר השינה.

ראשה נח בצילו של ירח מאיר.

ידיה רפויות, מוכנה להיכנע.

ענייה עצומות, כמתחננות לראות את האמת.

אוזנייה קשובות לקולה של רוח חמה מהמערב,

משתוקקת למילים שיספרו לה עוד.

דמעות ליבה נושקות על לחייה,

תוהה,

למה אינה יכולה להרגיש אהבה.

ענייה נפקחות, שמיים שחורים נפרשים לפנייה,

רצונות עולים מתוכה, וליבה חושק ברגש.

נשימתה עולה מעלה, בתקווה שתיענה.

מבטה על כוכבים מפלחים את ליבה,

איך היופי מתעתע.

היא פורשת את ידיה למרחבים,

מרגישה איך נוצרות לה כנפיים,

נתונה היא לעצמה, לתחושה

לאמונה,

נוצרה בה אהבה.