עודני

מחשיב מילים וענייני הזדהות כמו אצל ילד

שמחשיב כאב שולי ואני כבר לא ילד

ספק בן אדם בכלל

מתוך השאול או הדרמה שמלווה להבות

אני מזדהה עם עצמי וכואב את עצמי

כמו כאב של ילד שולי

בעקבות התהום אני מתהלך חזק מול עצמי

ורואה שלוליות בוץ שניתזות

ממגפיים של ילדות קטנות

אל השטנה הקרויה גורל אני מקריב מעצמי

חלקי גוף עצומים שנדמו

בלילה ההוא שגופי הכה בחיים

לאין ספור רגעים חיכיתי והמתנתי

באין ספור מצמוצי סבלנות של ילד

לטיפות עיניים מהסוג המרגיע

עודני מחשיב מילים וענייני הזדהות

כמו אצל כלב שמחשיב ליטוף כסימפטיה

ועצם כקיום מהותי

מתופת דממה של אוזני חירש

הצלחתי לשמוע את תופת חושיי

מכים דרך דלת סדוקה הניצבת עקום

כנראה אין פה כלל או חוק או שלטון

שיעירו מפלצת אמת שכזו מתוך מסלולי תרדמת שחוקים.