שירה יתומה

איש אחרי אחיו חצו את האשנב הפתוח

שטפו את גלי הדימיון

כמו מסוד של קדושים בדממה יבשה.

הצל על הקיר היה כרמז

לרגעים שרצו לזוז לאחור

כמו להכנס בלי רשות לעולם ,כמרגלי

הרוחות

דבריהם דברי שירה ,דברי חמלה.

הלילה עוד נשאר לספור את שארית הכוכבים

לשאוף קצת רוח

לחכות לטרף הבא לנקמת הבוקר.

לא נותרו צלילי תרועה מאורות החיים

היכן בוזבזו הכוחות האבודים.

איש אחרי אחיו ברחו בין פרחים לבנים

בין חלומות ישנים,שנשבה בהם רוח קיצית,

גם חלל העולם השותק אינו נע בזמניו

כשהיער אבל בין ברושים עירומים

גם קרן שמש לא תדע.