אני אוהבת את כל העונות. את החורף, הקיץ, האביב והסתיו. בחורף אני מתכרבלת, בקיץ אני מזיעה, באביב אני פורחת ובסתיו אני עצובה. לכל עונה הייחוד שלה, כל עונה והכיף שלה כל עונה והזיכרונות שלה.
הו, כמה אני אוהבת את החורף.
החורף מזכיר לי ילדות קסומה של ילדת כפר המדלגת בשלוליות המים. גשמים עזים יורדים ללא הרף. הם אינם מפחידים אותי. הם גורמים לי ללבוש את מעיל הגשם, לנעול את המגפיים הכבדים ולרוץ החוצה. לפרוס את ידי, לחוש את הטיפות, לגעת בעלי העצים הרטובים, לראות את ניקיון הטבע, לנשום עמוק את האוויר הצח ולהרגיש מאושרת.
החורף מזכיר לי ארצות רחוקות בהן גרתי במשך שנים מספר עם בעלי וילדי. שכבת שלג כבדה בפתח ביתי, מזחלות המלוות בצהלות ילדים, חליפות שלג ומגפי שלג נזרקים בכניסה לבית. ריח נעים של חגים ומנגינות ברחובות. חג המולד המתערבב עם חג החנוכה, חנוכייה דולקת, עצים מקושטים, חם בבית נעים בבית.
החורף מזכיר לי לידה של אחד מילדי, רק ארבעה ימים בלבד וכבר יצא החוצה לקור של מינוס עשרים מעלות צלזיוס, רק אפו מציץ וטיפות שלג יורדות ברכות על השמיכה הסרוגה העוטפת אותו.
כן, החורף נעים עד...עד שמתחיל להיות יותר מדי קר וסגור, יותר מדי כבד, אוף שייגמר. שבעתי אותו. ועונה חדשה מגיעה, האביב בפתח.
הו כמה אני אוהבת את האביב.
פותחת את החלונות, פושטת את הבגדים, הריח משכר והפריחה מדהימה. פריחת עצי השקדייה, האפרסק והשזיף בצבעיהם הססגוניים מרהיבים ביופיים.
האביב מזכיר לי את ימי נעורי. אהבה חדשה לפני הרבה שנים. ההתרגשות שלפני הפגישה הלילית, שמיים זרועי כוכבים, העגלה הגדולה, העגלה הקטנה, יד ביד, נשיקה מרגשת, נשימה עמוקה, העולם כולו שלי...אני מאושרת.
האביב מזכיר לי טיולי אופניים ארוכי טווח כשילד קטן יושב לו מאחור. צעדות מאורגנות שבגללן השכמנו קום, תרמיל על גב ומימייה תלויה על מותן.
האביב מזכיר לי שסיום שנת הלימודים מתקרב וכמורה לספורט עמדה בפני עבודה קשה להכין את טכס הסיום שכלל מופעי התעמלות מרובי משתתפים. כוריאוגרפיה מורכבת של ריקודי עם והמחזה של שירים. חודשים של עבודה מאומצת שזכתה להרבה מחמאות ממורים, הורים ותלמידים.
האביב מסמן את החופש הגדול שמתקרב ואת בואו של הדבר האמיתי שאני מחכה לו, החום הגדול. כבר אין לי סבלנות, למה הוא מתמהמה? הנה הוא הגיע, הוא כבר פה,
הקיץ כמובן.
הו כמה אני אוהבת את הקיץ.
יחי הקיץ... ים ועוד ים, החול, האור והחופש. ילדים צוללים לתוך הגלים ובונים ארמונות בחול הרטוב. ילדים מאושרים בבריכה, רק עכשיו למדו לשחות. הבית קריר, קרה הרצפה תחת רגליים יחפות, ומיץ האבטיח האדום והמתוק ניגר לו בחופשיות.
הקיץ מזכיר לי שנים רבות קודם לכן, נסיעות בטרקטורים בשדות עמק יזרעאל ושירה בקולי קולות: "נומה עמק, עמק תפארת..." "ובאה מנוחה ליגע...".
הקיץ מזכיר לי מגורים במעונות סטודנטים מיד לאחר החתונה. זוג חדש וטרי, חיים מלאי תקווה ועתיד, התחלה מבטיחה ואושר בלב. שירה בוקעת מכל עבר, תמימות נעורים
מבלי לדעת מה ימים יגידו. שנים מספר לאחר מכן, באמצע הקיץ הגיח לאוויר העולם בני הבכור, הפכתי לאמא לילד יפהפה עם עיניים שחורות ויוקדות ושיער בצבע הדבש. הקיץ זה גם יום ההולדת שלי, מתנות עטופות בנייר צלופן מחביאות בתוכן כרטיסי ברכה עם איחולים שהלוואי ויתגשמו.
חם, הזיעה ניגרת ונעשה חם יותר ויותר, ורצים למזגן ומתחיל להיות קשה, וכבר מתחילים לספור את הימים עד שייגמר. מחכים למעט רוח קלה שתקרר את היום הלוהט, מחכים ומחכים והוא בא - הסתיו.
הו כמה אני אוהבת את הסתיו.
הנה כבר רוחות מנשבות אחר הצהריים מכיוון הים, הימים מתקצרים והחושך יורד מוקדם יותר. הסתיו מביא איתו הקלה לאחר קיץ ארוך, אפשר כבר לנשום ביתר קלות, האוויר צלול ונקי יותר. בגדים עם ריח נפטלין מורדים מהארון. הבית מקבל תפקיד יותר חשוב. העצים גם הם מתחילים להשיר את עליהם. מתחיל להיות עצוב וקצת מדכדך, האור כבר לא חזק וכבר לא צועקים בקולי קולות. הכול ניסגר מתכנס פנימה. מתחילות מחשבות עצובות על חבר שמת פתאום, אבל הזיכרונות איתו חיים מאוד ולא ניתפס שהוא איננו. על הגיל שמתקדם לו. ילדים שגדלו והפכו לבוגרים, עזבו את הקן והשאירו חלל ריק, רק חדרי הילדים העומדים עזובים מזכירים חיים אחרים שהפכו לעבר. הסתיו הוא קצר וחולף בין רגע, כמעט ולא מרגישים אותו, כי כולנו מתכוננים לימים הבאים לעונה הבאה לימי החורף כמובן.
הו כמה אני אוהבת את החורף...
