שלווה

התחלתי גם אתך ברגל שמאל.

מהמורות הימרו עליי בסתר.

ירח כמו כדור של אקמול

ריכך צללים. את לא ראית ממטר

את פרצופי המהבהב כמו נר.

חייכתי לך לשווא ונעלמתי.

עיניים, אף, שפתיים וסנטר –

רק קצת עשן שהיתמר בשאנטי,

ענטז באפלולית – פרפר שיכור –

והתפזר באפלה בת אלף.

בהיעדרי הבחין רק הרמזור

שהתחלף והתעלף בלי הרף.

והכיכר רדפה אחרי זנבה

מול חלונות הראווה. בזעם

תהית הלילה – מה עם השלווה?