רגע לפני שהשער נפתח

רגע לפני שהשער נפתח

אני עוצר את עצמי

לא לתת לעצמי לברוח ככה

בלי השגחה

בלי הכרה

השמיים עכשיו מתפרקים לאט

אני יכול לראות אותם, מה יש מתחתם

השער נפתח לאט

אפשר לראות את השביל שמתפרס ממנו

זה לא אני, זה לא השיגעון שבי

שמדמיין עכשיו צורות ופנים

זאת לא ההזייה

שמבקשת לספר סיפור אחר

אולי המצאתי אותו פעם

מדבר אל עצמי בלחישות

שאיש לא ישמע, שאיש לא יבין

אני שומע את הקולות

הם מבקשים ממני לסגת

ופעם אחרת הם מבקשים ממני לתקוף

והשער נפתח לאט

יש שם דמויות, שחולפות מהר

אולי הן חולפות לאט, אני לא יכול לתפוס אותן

כל אחת מהן דומה לשד

כל אחת יכולה להיות אלוהים קטן

השער נפתח

אני מביט לאחור

לא יודע אם לחזור או לברוח

זוכר תמונות של חיים שעברו

אהבה שנצרבה, גוף שנכווה

ההרים נראים אינסופיים

הבניין מאחורי מטיל אימה

אבל אני לא יכול לעבור דרך השער

השמיים בינתיים חוזרים אל עצמם

אני נוגע באדמה

רואה את הצל שלי

מחפש מחסה

זאת לא הזייה שסיפרתי לעצמי

זה לא שיגעון שתקף אותי

עוצר את עצמי

רגע לפני שהרגליים מתחילות לנוע קדימה

השער נפתח, הרוחות נושבות

אני לא מנסה להתגונן, לא מנסה להתחבא

היא מצליפה לי בפנים

ואני שומע את עצמי מדבר

אבל לא מבין שום מילה

פתאום מתעורר במיטה קרה

הייתי שם פעם, אני חוזר לשם עכשיו