ליבי

לא! אל נא תלך אל תעזבני ככה.

לא! בדרכך האחרונה בנשמת חיים מתוקה,

אוי לי כי רציתי כל כך את האינסוף וזכיתי בחיים.

אוי אל תלך אל תשאיר אותי לבד, אל תלך

כי אם תלך ממני לא יהיו לי חיים בלעדייך.

כך זעק ליבי בכל כוחותיו, קרא הוא לי מתוך

סוגר חזי, אל נא תעזבני.

                        ----

קשה, קשה- עניתי לו.

 אבל זהו שלום, שלום אחרון

עוד קצת לפני הסוף.

עוד נגיעה קטנה של חמימות

שמעולם לא ידעת.

לא יודע למה תמיד לא הצלחתי

להביא לך את מה שמגיע לך כל כך,

 והרי לך מגיע הרבה יותר

מאשר כשלון ואכזבה.

הנך כל כך רחב וחם, עדין ומתוק,

ואין לי ספק כי מגיע לך הרבה יותר ממני.

                                --- 

לא! זעק בלא מילים ליבי,

כל אשר רציתי ממך הנו מילה קטנה של שקט

וצעקה גדולה של שמחת האוהבים.

אין לי דבר מלבד השקט, ואין לי דבר

מלבד החירות.

נשברה לי אמונתי- חזרתי ואמרתי לו,

האומנם! זה אפשרי, האם האמונה היא

דבר כל כך שביר, היכול להישבר כמוך.

כי ברחה ממני השכינה, ועד לאחרון ימיי

שהנה כבר קרב ובא, אדע רק דבר אחד,

האמונה היא כל מה שרציתי ולא יכולתי להיות.

לא! צועק הוא ליבי.

אם לא אכתוב לך זה השיר

האם תדעי שאני שלך.

האם תקומי בבוקרו של יום

ותחפשי את שאהבת מזמן.

אם לא אחרוז לך זה החרוז

התוכלי לקבלני לתוכך.

האם  הענק הקטן שקניתי לך

וכנחש אכרוך לך זה הענק

על צווארך, האם תדעי?

האם תדעי שאני הוא זה