אני
עומד על כיסא על קצות אצבעות רגליי, גופי רופף וסביב צווארי קשור חבל שמהודק אליו
חזק והחבל קשור למאוורר התקרה,
כמו
שאתם מבינים, אני הולך להתאבד.
ואז
צעקתי "בבקשה אלוהים, תן לי הזדמנות שנייה!, זה לה הוגן העולם שעשית לי!,
עולם שבו אני ננס, עולם שבו אני עני, עולם שבו אין לי אהבה ועבודה והמשפחה כבר לא
רוצה אותי, בבקשה אלוהים! תן לי הזדמנות שנייה!, הפוך אותי למישהו חשוב!, תשים
אותי במשפחה עשירה, תעשה שתהיה לי אהבה!, בבקשה אלוהים! אני מתחנן!" ואז
הבאתי למכה לכיסא, הרגשתי את הלחץ החזק בראש וגרוני נחנק לאט, לאט.
ואז
הוא הגיע, מלאך המוות, עם הגלימה השחורה שלו "ירון, התאבדת – גורלך בגיהינום
עד שהאלוהים ימחל לך!" הוא אמר "אבל אתה לא מבין?!, אלוהים הזה עשה לי
חיים מסריחים!, לא הייתה לי אהבה, לא כסף, לא עבודה, לא הייתי נאה וגם הייתי נורא
נמוך - אחרי הכל! זה לא מגיע לי! כל חיי הייתי בנאדם נחמד שעוזר לזולת וכבר לא
יכולתי יותר לסבול את הריקנות של חיי" צעקתי על מלאך המוות "טוב, זה מה
שכולם אומרים.. אבל בך יש משהו אמיתי ואני מוכן להביא לך עוד הזדמנות לחיים טובים
יותר" אחח כולי מלא רון עכשיו. "טוב אני רוצה שתעשה אותי גבוה עשיר
חתיך" "טוב, יש לי בדיוק את הגוף האנושי שתרצה" מלאך המוות אמר,
הרים ידיו למעלה, מחא מחיאת כף חזקה ולפתע כל החדר השתנה לשמים ובוץ כיסה את גופי.
הייתי
שכוב לפתע בערמת בוץ, נעמדתי לאט, לאט וגליתי שאני עירום לחלוטין, לפתע קבלתי כאב
ראש חד ורציני, נגעתי בראש וראיתי שיש לי טיפה דם על היד,
ראיתי
שאני בדיונה ענקית, סובבתי את ראשי וראיתי שמולי עומדת מכונית "בוגאטי
ויירון" בצבע בורדו שהשווי שלה קרוב למילון- שש מאות דולר, הלכתי לכיוונה
וראיתי שלידה זרוק צרור מפתחות, הכנסתי את מפתחות לפתח הדלת ו.. וואלה היא נפתחה,
התנעתי את הרכב ונסעתי לשמה במהירות של מטוס.
באמצע
הנסיעה לחיפוש הכביש שמעתי צלצול של פלאפון, עצרתי את הרכב וראיתי שהפלאפון במושב
האחורי, לקחתי את הפלאפון שהיה בעצם "אייפון" "דורית"
היה רשום על הצג "הלו?" עניתי "היי רפאל, אני מקווה שאתה לא תבריז
לי היום.. כבר מתחיל להיות מאוחר" "מה פתאום" השבתי לה "אני
בדיוק בדרך הביתה.. הייתה לי תקלה קטנה בדרך", "טוב, נדבר" היא
אמרה ונתקה. איפה לעזאזל אני גר?!.. פתחתי את תא הכפפות בתקווה שאולי יש בו פריט
שיסביר לי מי אני ומתוכו גלש ספר חום לרצפה, הרמתי את הספר שעל כריכתו היה רשום
"אדון רפאל, מי? ומה?". פתחתי את הספר שנפתח ככה: "רפאל, 37, אישה
דורית, 35 הריון בחודש שלישי, בית- "טירה בקיסריה" מצב פיננסי – 350
מליון דולר מנכ"ל "חברת החשמל""
ובהמשך
הספר היה סיפור חיים של ממש עלי, אז לקחתי לעצמי איזו שעה וקראתי כמעט 500 עמודים
ברפרוף, סיימתי לקרוא והמשכתי בנסיעה בעזרת הGPS של
האייפון.
הגעתי לקיסריה, עברתי בין כל הבתים עד
שהגעתי לטירה שלי שהייתה פשוט ענקית, הגעתי עם הרכב לשער נגעתי עם האצבע שלי
בקופסא שחורה כזאת והשער נפתח, המשכתי לנסוע ופי היה פעור וריר נזל ממנו, לכל אורך
השביל הייתה גינה מדהימה עם כל מיני זנים של פרחים ועצים יפים, הגנן שמה נפנף לי
לשלום ואני החזרתי לו.
נכנסתי לבית ומשרת עם חליפה שחורה ישר
נגש אליי בברכת שלום ואז הזדעזע שראה אותי ערום ומחוסה בבוץ, אני השבתי לו שלום
והתחלתי להסתובב בטירה הענקית שלי שהיה בה כל מה שחפצתי בו אי פעם, בריכה,
טלוויזיות ענקיות, ספות מעור, מערכת סראונד חדשנית פשוט הכל, לפתע האייפון שלי
צלצל, זאת הייתה דורית היא נשמעה נורא עצבנית, היא אמרה לי שהיא כבר מגיעה הביתה,
אני עליתי במעלית לחדר שלי בשביל להתקלח וראיתי שהוא גם מפואר, מלא שטיחים
ותמונות.
נכנסתי למקלחת בשביל לשטוף את עצמי ובה
צריך להגיד אם אתה רוצה מים חמים או קרים, וכשסיימתי והייתי עטוף במגבת דלת המעלית
של החדר נפתחה ומתוכה יצאה דורית, ששערה היה זהוב עם טלטלים, אשכנזייה, היא לבשה
שמלה אדומה כזאת והיא הייתה נראת ממש טוב, "היי אהובתי" אמרתי ובאתי
לנשק אותה והיא לקחה צעד אחורה "אתה מניאק!, לא אכפת לך מהחתונה שלנו
באמת!" "ברור שאכפת לי!, מה קרה לך!, פשוט הייתה לי תאונה בדרך.."
"איזו תאונה מאמי?!, היי יורד לך דם מהראש" היא אמרה ואז נגעה בו,
"כן.. בדרך.. לא יודע מה קרה.." ואז היא שמה ידה על המגבת שלי והורידה
אותה, היא תפסה לי את "העסק" ואז הרגשתי את הלב שלי מתפרפר ואני חשבתי
שזה מרוב התרגשות אבל הרגשתי שהלב ממש הלוך להתפוצץ ואז הרגשתי דקירה קטנה
בבטן והכל קפא.
מלאך המוות נגלה אליי "מה קורה
כאן?!" שאלתי אותו "ירון, לעוד מישהו מגיע" הוא אמר "מה זאת
אומרת?!, לא הספקתי אפילו חצי יום בתור "האיש המושלם"
ואתה
כבר רוצה להחזיר אותי?!" "כן ירון, אין מה לעשות אתה לא היחד בעולם שהיה
עני, נמוך וחסר כל.. כמוך יש מיליארדים שמתאבדים שגם להם קשה ומגיע כמה רגעים
טובים"
ואז
הרים את ידיו לאוויר ומחא כף ואחרי כמה שניות מצאתי עצמי נשפט בפני אלוהים.
~~
אני
מלאך המוות "השטן" מכנים אותי בני האנוש, אני לא מבין את בני האנוש, הם
אף פעם לא יבנו שתמיד הדשא של השכן יהיה ירוק יותר?, ולפעמים הכלום של זה זו
"הטירה" של מישהו אחר?.
גם
אם לפעמים אתה בטוח שאתה פשוט כלום, תמיד תדע שיש מצבים הרבה יותר גרועים ממך, כי
אם לא תבין את זה חייך יהיו הגהנום האמיתי.
אני
לא אשקר, תמיד יכול להיות טוב יותר, אך וגם לרוב, תמיד יכול להיות יותר גרוע.
טוב
אני נאלץ להפסיק את השיחה הזאת כי עוד מישהו תלה את עצמו הרגע, אז נתראה בהמשך, ועד
אז.. שמרו על עצמכם.
