חזרה ליצירות
סיפורים

פלישת הברבארים

דוד רפאלי | (13/04/2010 14:05) | 82 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בשנת 2020 מנתה אוכלוסיית הערסים בארץ כרבע מכלל התושבים. 
המספר הזה הכפיל את עצמו בעשר השנים הבאות. האינטליגנציה הביטה בדאגה בעוד תרבות הערסים הלכה והשתלטה על כל חלקה טובה בארץ. הביטה, ולא ידעה מה לעשות. חסרת אונים מול שקיעתה של התרבות, מול הניוון חסר תקדים. כל ניסיונותיה לבלום את המתקפה, נחלו כישלון חרוץ. הם בכו מול אפסות כוחם של המורים בבתי הספר. קוננו על תרבויות הריאליטי. תלשו שערות מול טיפשותם של נבחרי הציבור.
עד שבשנת 2034 לספירה, פרץ המרד הגדול. 
זה קרה לאחר שהמנהיג הרוחני של הערסים, סר משה פרץ, נעצר בחשד לעבירות שוחד בחירות. הרחובות בערו. אפסות כוחה של המשטרה לטפל במתפרעים, נבעה בין היתר, בהיותה משויכת דמוגרפית ורוחנית אל שושלות הערסים הגדולות. בתוך ימים הממשלה נפלה. סר משה פרץ התמנה לכוהן הגדול, והמליך את בן חסותו – שראל בוזגלו – לתפקיד הנשיא בפועל.
תחת שלטון הטרור של בוזגלו, ניסו שאריות הפליטה של האינטיליגנציה לברוח לאירופה ולאמריקה, אך גם שם, ידעו, המצב דומה. ההוצאות להורג היו אכזריות. האינטיליגנציה הואשמה בהיותה חנונית מדי, ולא טועמת את אידיאל הגזע הערסי, ועל כן הוכחדה. חוקקו חוקים אנטי-אינטיליגנצים שאוסרים על נישואים לאינטיליגנט, על למידת רפואה או עיסוק בעריכת דין. ספרים הועלו באש בחגיגות ענק.
הייתה זו שעתה של הבורות. לא עוד הרכינה ראש, לא עוד עמדה נכלמת. לא... כעת הייתה גאה בטיפשותה. מנפנפת בה בגאון. תולה אותה כאות על חולצתה. כמדליה...
ולאחר קריסת ישראל, קרסו חברות נוספות. האמריקאים והאירופאים ניסו ללמוד מטעויותיהם של היהודים – אך היה זה מאוחר מדי. הריקבון שפשה בחברה הגיע לשורש. היה זה רק עניין של זמן עד שהברבארים השתלטו על כל העולם.
אט-אט הידע אבד.
תוחלת החיים ירדה. הטכנולוגיה הפסיקה לעבוד, ולא היה מי שיתקן אותה. משאבי הטבע הפכו יותר ויותר נדירים. קרבות על אוכל, על מים, על אדמה – נעשו יותר ויותר שכיחים. יותר ויותר אכזריים. המוסר נשכח. הערסים הפכו קניבאלים. צדים זה את זה בשביל לשרוד, ולפעמים – לשם משחק. הזיהום החריף. שכבת האוזון נהרסה. האטמוספרה התמלאה בקרינה מסרטנת. הטבע התקומם כנגד עצמו...

ואז בא המבול...

תגובות

חזרה ליצירות