נחזור

בתום הימים

כשייגמרו כל המלים

ולא יוותרו בנו מעשים

בקץ כל הקצים

כשסביבנו אין דבר

נדע אז כי לא מאוחר

בעת שריפת הקצוות המיותרים

נאזין אז לשירים

המוסיקה תתגלגל לה

בלשוננו המתוקה

ונדע

וניגע

בהתפרקות המעגלים החיצוניים

והפנימיים

נתהה על אלה שהיו שם

ועל אלה שעזבו לעולמים

נזכור איך זאב וגדי גם יחד רבצו שם

בתהום הבנתנו

נחוש כי אלה ימינו

וימות מעמקינו

יהיו לעד שלמים

מושלמים

ועתה –

עד אז –

אנחנו חצויים

אך עוד נשוב