רגע בתולִי

אָז אוּלַי עַכְשָׁו

כְּשֶׁהַמָּסָךְ נֶחְשַׂף

וְכָל הַפָּנִים עֵירֻמִּים,

אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת

שֶׁגַּם אֲנִי שׁוּב אֵינֶנִּי אֲנִי

וּמִשְׁחַת הַבְּתוּלִים

שֶׁמָּרַחְתִּי עַל הַפְּתָחִים

כְּדֵי לְשַׁדֵּל אוֹתְךָ לָבוֹא,

בִּי נָמַסָּה עוֹד בְּתֹם נְעוּרִים,

הֵיכָן שֶׁהַמַּגָּע הָיָה

הַבְטָחָה שֶׁל אַהֲבָה

וְכָל הַתְּשׁוּקוֹת בֻּתְּקוּ.

אָז אוּלַי עַכְשָׁו

כְּשֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא רִאשׁוֹן

שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים

שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה עוֹד אֶחָד אַחֲרוֹן.

אָז אוּלַי עַכְשָׁו

נִגַּע כְּבָר בָּרֶגַע,

כִּי הָרֶגַע שֶׁלָּנוּ יַחַד

עֲדַיִן בְּתוּלִי.