לנשק אותך ולמות

אני חושבת שאני מכירה אותך יותר מידי. אני חושבת שאני מרגישה אותך יותר מידי. וזוכרת יותר מידי טוב את המבט שלך,ככה שאני לא יכולה לשכוח. אני נמסה כמו חמאה כשאני נזכרת בעור שלך נוגע בשלי. אני חושבת שאתה עוצר לי את הנשימה, כשהריח שלך ממכר אותי אליך וגורם לי להאמין שאני יכולה לנשום. למרות שאני לא יכולה, אתה חונק אותי. פשוט כי ככה אתה מציף לי את הרגש הכבד הזה שחוסם לי את הנשימה. ואז, אני לא יכולה גם בלעדיו, בלי הרגש הזה. כי איזה טעם יש לחיים בלעדיך במרחב המחייה שלי? אז אתה חונק אותי, עם הריח המטריף שלך, והרגש שנשפך ממך, הרגש שאני כל כך רוצה לכסות ולשמור. אתה כולא אותנו, במערבולת מטורפת. ואתה לא נותן לי ללכת, גם כשאני רוצה, כי אתה החצי השני שבמגנט. אתה משקר לי, אתה משקר לנו, כשאתה מעביר לי גלים ואנרגיות מדבקות.

ואני מכירה אותך יותר מידי, ואכפת לי ממך יותר מידי. מכל צעד ומה שתגיד, ולפעמים אני כל כך כועסת עליך, לפעמים אני כל כך שונאת אותך. ובכל זאת, אני אמות אם אני אראה אותך סובל. פשוט כי אני כל כך מכירה אותך, את המבט המיוסר, השקט שצועק. אני יודעת איך שבכל ישיבה דוממת ומבט נוגה, אתה רוצה להזכיר לי שגם בגללי בכית, שבגללי סבלת. ואני יודעת שאתה לא חושב אפילו לרגע, שאולי גם בי, אתה פגעת. ונמאס לי כבר, נמאס לי שאתה חוסם לי את מרחב הנשימה. ומצד שני, אני לא מוכנה לוותר עליך, יושב, נושם, הולך,לידי.

אני לא אוותר עליך מסתכל עלי, ואני לא אוותר עלינו משתוללים ודוחפים ומשתטים רק בשביל לגעת אחד בשני. ואני לא אוותר על ה"את יודעת שאני אוהב אותך", הלא קשור שלך. ועל זה שאתה כל כך אוהב לזכור ולהזכיר ולא לשכוח.

ואני מוכנה למות רק בשביל לנשק אותך שוב,  לנשק אותך באמת, לנשק אותך עם כל מה שיש בי, הפעם לא אלך, אני מבטיחה, רק לנשק אותך באמת.