שירים

 

היא שוב יושבת מול חלון פתוח

ביום אביב תמים ושיערה

שוב מתחרז עם תלתלי הרוח,

וכל חרוז עדין על  צווארה

עולה באש רעים להתרועע.

להתראות ייאוש! ביום אחר

שוב ניפגש. מתאי? איני יודע.

אני נוגע בחרוז בוער.

אבל כוויה אחת לא מספיקה לה.

אני ממשיך ומשחק באש.

ומיתמר כמו נשיקה למעלה.

להתראות בדידות. עוד ניפגש.
 
 

תגובות