זה לא הרבה

כמו שופינים קטנים שפיריות

משפשפות את האוויר ביעף

לא מתיפייף – יפה.

האדמה

חולמת בהקיץ על השמיים

בשדה חיטה צעיר. עוד רגע קט

וחלומה יפרוש את הכנפיים

ויהדהד כמו שיר של דוכיפת

בפאתי השקט, במפתיע.

זהב השיבולים על צווארה

עדיין מסנוור את הרקיע.

אני צעיר, עדיין, כי שירה

פועמת בלבי במלוא הזרם

וממלאת אותו בארגמן

ומזמינה שדה פרדס וכרם

 להצטרף אליי אל השולחן.

פת לחם, דבש, חלב, ליטוף של רוח,

פכפוך של יין, פלח של תפוז ...

זה לא הרבה. אבל אני בטוח –