אנשים נגמרים

אנשים נגמרים

אתה מבין?

נגמרים, נעלמים

אחרת איך תסביר

שהספסל שישבנו עליו אז,

ריק עכשיו?

זה בגלל שאנשים נגמרים.

יחד עם ההבטחות והמילים

איך אדע לזהות אותך עכשיו?

אני רואה רק אבק אהבה

חלקיקים קטנים שבכל שנה הולכים ונעלמים.

אתה נגמרת לי

אחרת איך תסביר שאתה לא כאן,

איתי?

אמנם עומד מולי,

ממיר את החיבוקים שלנו באחרים.

אבל לי אתה נגמרת,

ואני רוצה לצרוח: אנשים נגמרים!!!

אחרת, איך תסביר?

לאן נעלמה האהבה שלך כלפי...

שהזדעקה בין תחנת האוטבוס, המכוניות

ומאות עדים?

רק אני רואה עוד את אבק האהבה,

לאחר שנים

כולם שוכחים.

ואתה, בזכרון,

כל כך מוחשי,

הריח של האביב ממלא את החור בנפש שלי

מקיף את הרחוב, ואת הספסל ההוא...

אז איך זה שאתה לא עליו?

זה כי אנשים נגמרים,

תגיד שאתה אמיתי,

כולם יגידו גם,

אבל לי אתה נגמרת,

אתה לא על הספסל

אנשים נגמרים.