מטען של תקוות

השקט ששואג בלי מילים

מהדהד בחדרי חדרים

מחפש לו קרן בנבכי נשמתי

מנכש בתוכי עשבים שוטים

שגדלו בפראות בסבך השנים

נדחק בחריצים של החומות

מנתץ אבנים גדולות ישנות

הולך אחרי האור רק כדי לגלות

שזה נקרא זוהר חלומות

יבשו נחלי דמעותיי

מתגעגע לטיפות מעיניי

הלב כבר לא יכול יותר להכיל

כבישים חרוכים במסלול החיים

הלב כבר לא יכול יותר להכיל

מיתרים חלודים בכינורות ישנים

בסערה שקטה שמחפשת מקום

מעל גבהים של גלים

ששוב ושוב מוצאים עצמם מתנפצים

ומעליהם מכה שמש החיים

מכה ללא הרף גם בלילות

מבקש מפלט להניח את ראשי

לברוח מהחום המאיים להמיס

להשקיף לאופק ולראות ספינות

שנושאות עליהן מטען של תקוות

יבשו נחלי דמעותיי

מתגעגע לטיפות מעיניי

הלב כבר לא יכול יותר להכיל

כבישים חרוכים במסלול החיים

הלב כבר לא יכול יותר להכיל

מיתרים חלודים בכינורות ישנים