שקופים

שקופים

צבעם דהה עם  הזמן

קומתם התכופפה,וגוום יצר עיוותים

הזמן עשה בם כבשלו,כל חלק וחלק יצר צלקות

ההוא שהולך,וזה שנדחף על ידי עלמה זרה מניכר

ידעו ימים אחרים,לילות על גבעות עטוריי נצחונות

לילות ריקודים ,חובקים חמוקיים,עד אין קץ

שקיפות צבעיהם,מתמזגת בספסליי הגן,

,זגוגיות עיניהם מסגירות את הנותר

שהיה  ואולי איזה זכר שנשאר,מול עליבות

חייהם, התלויים באחרים.

צלליות שקופות מתהלכות ביננו,ולרגע אחד

נעצור ונביט ,גם אנחנו נהיה שם בעתיד.

אל תזניחיני לעת זקנה,אמר האב לילדו הקט

לשווא דאגתך ענה הבן:כשם שטיפלת בהורייך

אטפל בך.