ערב חג - פרק ד'

מיותר לציין שהגבר המסוקס שעמד בפתח הדלת  וחסם אותה בממדי גוליבר שלו, עט אל בעל הכנף וטיפל בו בעדינות שלא תיאמן.

כיצד ידי איכר מחוספסות אלו מרחו משחת פלאים מרפאה על הייצור הזעיר, שחיש קל אפילו ניאות ללגום מקערית המים,

דגם לו שני פירורי חלה משבת, ובניעור כנפיים מפתיע המריא לשחקים.

וכך נשארנו עומדים במרפסתי הקטנטונת כשהבחור ממלא אותה ואני צריכה לנסות לפלס דרך מבלי להצמד אליו בצורה שאינה מקובלת לכל הדעות ואף מעוררת תהיות.

מפה לשם, ממגע חולף שבסיוע זרועותיו האדירות הפך לחיבוק עוטף, חזרנו למיטתי החמימה .

הפעם זה לא היה לצורך חלום, אלא לחלום שהפך למציאות.

החלוק שלי וכותונתי החורפית הושלכו לרצפה אחר  כבוד . עזרתי לבחור לפשוט את גופייתו והשאר כבר קרה מעצמו.

במבט לאחור, אני חושבת שלא היה שם עונג מיוחד, וכך גם במרוצת השנים שיבואו לאחר מכן.

מה שכן היה זאת תחושת ההיסחפות המלהיבה , שהיא עצמה גרמה לי להעלות סומק בלחיי אחרי תקופת יובש ארוכה מדי.

 "ספר לי על עצמך גדי" , ביקשתי אחרי מנוחה ורגיעה שבה התבצרנו איש איש בשתיקותיו.

"אויש כמה שאני שונא להציג את עצמי" ,רטן הבחור . " אנחנו לא בבליינד דייט עד כמה שזכור לי. בואי  התלבשי נצא לדרך וכך תכירי אותי הכי טוב שאפשר".

ומה יכולתי לעשות ? ההתלבטות היתה בין רביצה על הספה תוך זפזופ בערוצי הסרטים בתקווה למצוא סרט ראוי לצפייה ,  לבין יציאה ליום מלא הרפתקאות (כך קיוויתי) שאת סופו אין לדעת.

לאחר התלבטות של חצי דקה נפל הפור  :

אפשרות מספר שתיים יוצאת לדרך.                 

מקלחת זריזה, קרמים נחוצים, וכבר גופי משתחל לסקיני ג'ינס וחולצה מכופתרת, סניקרס והגברת מוכנה.

ארבע קומות נגמאות בריצה קלילה שלי ופראית שלו מטה, אל הגי'פ המאובק שלו שאת צבעו אי אפשר היה לנחש .

"לאן"? אני שואלת כבר מריחה ריחות של מדבר מרחפים בחלל האוויר.

"מתי היית לאחרונה במדבר יהודה"?

אני מאמצת את מוחי ומנסה להיזכר " נראה לי שבטיול השנתי בכיתה ח' עם המורה שולמית".