שירים

אוטופיה

 

שם בארץ אוטופיה,

החיים הביסו את המוות,

וייסדו חיים של נצח.

הזמן עמד מלכת

הפך ללא משמעותי.

הטעם במלחמות פג,

רודנים ניגפו בקרב

שלא יכלו לנצח בו.

המתים לא מתו

וחיים המשיכו להוליד,

כבני אנוש - פרצנו

גדלנו במספרים, עד
 בלי די, ללא הכר,

בארץ של מגבלות.

גופנו החומרי התפוגג,

שרדנו כהבזקי אנרגיה,

יחידות שלא אור קטנות,

חיים בשעמום,
נשמות קטנות,

תלויות על העצים

כגחליליות.

   

תגובות