אֶתְמוֹל בִּקַּרְתִּי בַּקּוֹסְמוֹס (בְּעֵרֶךְ שִׁיר...)

אֶתְמוֹל בְּהֶרֶף עַיִן שֶׁל דִּמְיוֹן, בִּקַּרְתִּי בַּקּוֹסְמוֹס.

אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁרַק עֲלוּמִים לֹא מְפוּקָחִים רַשַּׁאִים לִרְאוֹתוֹ,

אֲבָל אָז הֵבַנְתִּי !

שֶׁתּוֹבַנָּה שֶׁל הַיֵּשׁ הָאַחֵר נִיבְנֵת מִמֹּחִי הַיְמָנִי,

וְהַזְּמַן לְאֹרֶךְ מֵימָדוֹ הָרְבִיעִי, אָמְנָם טוֹעֶה קְצָת בִּיכוֹלְתִּי

וְנוֹתֵן לִי יוֹתֵר, כִּי זֶה מָה יֵשׁ...

וְנָכוֹן הַדָּבָר הַזֶּה "חוֹזְקֵי הָרוּחַ",

וּמִזֶּה בְּדִיּוּק הִרְשֵׁתִי לְעַצְמִי לָקַחַתְּ יוֹתֵר.

וְאַל תִּדָּרְשׁוּ מִמֶּנִּי תַּרְגּוּם שֶׁל דַּעַת,

כִּי אֶת הַמַּשְׁמָעוּת אֲחַפֵּשׂ,  אוּלַי, בְּעִתּוּי אַחֵר.

בֵּינְתַיִם, עַל אַף אֵין סְפֹר גִּישוֹת שׁוֹנוֹת לַמֶּרְחָב הַהוּא,

פִּקַּחְתִּי עַל הַמַּעֲשֶׂה, וּבָנִיתִי מֵעֵין חֶזְיוֹן

שֶׁל דְּמוּת אֲשֶׁר כִּמְעַט נוֹבַעַת מִכָּל זִכָּרוֹן.

וְשִׂחַקְתִּי וּבָחַרְתִּי

וְשִׁתָּפְתִּי רַק אוֹתִי

וְיָצַרְתִּי וְעָבַרְתִּי

אֲבָל לְעוֹלָם לֹא בָּנִיתִי אֵין סְפֹר מִדָּבָר, וּמִסְּתָם שֶׁל הָרֶגַע...

רַק כִּסִּיתִי אֶת הַכְּלוּם אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה קְצָת יוֹתֵר מִמֶּנִּי,

וְחוֹלַלְתִּי אֶת הַהֶבְזֵק שֶׁל הַמַּשְׁמָעוּת הַנּוֹבַעַת:

כִּי כִּדְבָרַי - אִם זֶה לֹא זֶה – אָז מָה יֵשׁ לִי פֹּה ? רַק אֶת זֶה …