שבויה

שבויה בחלומותייך,ואני יצור כילאיים

שיצרת ,בלכתך אליי במדבר

נידמתי לך אחרת,שבע שנים

ועוד אחת,לך חיכיתי

עדריי  רוו דמם,וזכר עצמותיהם אבד.

זיעת גווך יצרה מעגלים,וקול קורא אליך

בין הריי מואב,שם לבדי אחפור בנימי נפשי

לך ואל תשוב ,בחבליי אוהלי ,מחזיקה את הרוח

מהדקת שותקת,ואל ביטני לוקחת את מעגלי זיעתך

יוצרת  נהרות  של תשוקה   מתפתלים לתוכי

חגה לי עם מגליי ארצות,תולשת מפוררת את הנותר

אש בעצמותיי,מכלה ,לך ואל תשוב,האש עוברת

נהרות וימים,מדבריות ,לך ואל תביט לאחור

כי ממני לא נותר דבר

לתת לך