לבוב דילן היו שתי אוזניים פרוותיות כאלה ולשון מלקקת. הוא היה רץ בבית ומכשכש בזנב ומסתכל על הסלון כאילו יש לו רעיון יותר טוב לסדר המקומות של הספות. בוב דילן היה מאוד דעתן ובלילה הוא היה נובח נביחות מחאה כאלה. אני הייתי יושב במרפסת ומסתכל עליו מסתכל על הסלון ועל הבית, רץ לעבר החדרים ובוחן כל פינה ופינה בחדר, ואז פותח לו את דלת החלון ושומע נביחות מחאה כאלה. נביחות מחאה בטח על איך הבית מתנהל ואיך הוא מסודר.
קשה לגדל כלב בבית. במיוחד כלב כמו דילן, אבל בכללי קשה לגדל כלב בבית. צריך הרבה דאגה, אהבה, חום ומסירות. אשתי, לדוגמה, אין לה דאגה אהבה חום ומסירות לדילן. היא מתעלמת ממנו כשהוא עובר לידה ומתעלמת מנביחות המחאה שלו. בוב דילן לא היה מוותר, הוא היה נובח ונובח ומוציא לעיתים תובנות ממש חכמות מהפה המרוייר שלו. אבל אשתי עדיין המשיכה להתעלם. לפעמים המשיכה להתעלם ואז קמה ושמה תקליט של הביטלס ומתחילה לשמוע. ודילן היה יושב בקצה הסלון עם האוכל והמים שלו בקערה, ומקשיב.
כשלימדתי את בוב דילן גיטרה הוא היה בערך בן שלוש. ישבתי איתו בגינה שלנו מתחת לעץ הדובדבנים בשבת בבוקר והתחלנו לנגן ביחד. דילן אהב להסתכל על כל הירוק, הוא אמר לי שזה נותן לו הרבה השראה. הייתי יושב איתו ומסתכל עליו מסתכל על הבריאה, מנסה לחשוב על מה הוא חושב, מנסה להסתכל בידיוק על מה הוא מסתכל. הייתי יכול לשבת ככה שעות שלמות, רק שלדילן לא הייתה סבלנות כל כך טובה ואחרי חצי שעה בערך הוא רצה לחזור הביתה. אני תמיד הייתי צוחק ואומר שבוב דילן עושה יותר מידי כדי לכבוש את ליבה של אשתי. ולפעמים אני לא האמנתי איך היא לא נענת לחיזוריו של כלב כמוהו ואיך היא נענתה לחיזוריי. בוב דילן כל יום היה יושב בסלון ומנגן בגיטרה לאשתי. היה מנגן לה בלדות, שירי מחאה, שירי בלוז. הוא היה מנגן ומסביר לפני כל שיר על מה הוא שר ולמה הוא כתב את זה. אבל אשתי הייתה מתעלמת ממנו, ומסמנת לו לשקט כי יש חדשות. ודילן היה יושב לצד רגליה של אשתי, נושם נשימות עמוקות, ומקשיב.
יום אחד אשתי יצאה מהמקלחת וכבר תקף אותה דילן עם נביחות המחאה שלו. הן היו נביחות כל כך חזקות וברורות שהיא פשוט עשתה את מה שהוא אומר. אחר כך הוא אמר לה לשבת בסלון ושהוא עוד מעט חוזר. דילן התיישב על יד הדלת וחיכה לשמוע את הצעדים שלי. אני באותו יום התעכבתי קצת אבל הפעם הסבלנות שלו שברה שיאים. דילן עמד שם שעה וחצי עד שהוא שמע את הצעדים שלי והתחיל עם גניחות מהירות. בהתחלה כשפתחתי את הדלת חשבתי שנכנסתי לבית אחר. הסלון היה שונה לגמרי וכשהסתכלתי על אישתי היא רק משכה בכתפיים. בוב דילן אמר לי לשבת. בהתחלה הוא נבח קצת נביחות מצחיקות, כנראה כדי להנעים אותנו, אחר כך קצת מרגשות, ואז הוא אפילו ניגן בגיטרה ושר לנו שיר. ובסוף נבח נביחות עצובות, הוא נבח שהוא עוזב והוא רוצה לטייל קצת בעולם. הוא נבח שהוא רוצה לכתוב ולהוציא אפילו תקליטים. בוב דילן נאנח ופרט על הגיטרה. אפילו אשתי קצת הייתה עצובה ואמרה לו שהשיר היה יפה ושהיא תתגעגע למרות הכל.
ליוויתי את בוב דילן לגינה וביחד ניגנו שיר אחרון מתחת לעץ הדובדבנים. הוא אפילו לימד אותי את האקורדים של השיר. הוא סיפר לי שהשיר היה עלי. הוא קשר את הגיטרה אל הרגל האחורית שלו וצעד אל כל הבריאה הירוקה הזאת שהוא אוהב ואפשר היה לראות חיוך קצת מעציב מבצבץ מאוזניו הפרוותיות. את הגלויה הראשונה שלו קיבלנו עם תמונה. ובתמונה רואים שהוא יושב עם הגיטרה מתחת לעץ דובדבנים איפשהו באוסטרליה. הוא נשען על העץ ואוכל דובדבן ומנגן בגיטרה עם חיוך ועיניים עצומות.
אשתי אמרה שהוא בטוח מנגן שיר מחאה.
