חזרה ליצירות
סיפורים

בארגז החול

טווה צללים | (20/06/2010 17:01) | 133 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
כול ילדי הגן היו מפוזרים בחצר וצהלותיהם מילאו את האוויר. השעה הייתה שעת בוקר קיצית, עצי אלון הצלו על הנדנדות והמגלשה האדומה, צעצועי פלסטיק דהויים וכלי בית שיצאו משימוש היו מפוזרים מכל עבר, ובסמוך לגדר הגן נמתחה ערוגת פרחים  בצבעי כחול וצהוב, משער הגן הסגור ועד סככת ארגז החול. לא הרחק משם, עמד חלון המטבח בו נראתה צלליתה הכפופה של הגננת. המים בכיור זרמו בעודה שולפת מהמגירה סכין מטבח ושוטפת אותה בידיים מהירות ומיומנות. הילדים שחקו ושוחחו בקולותיהם הרכים. רועי רדף אחרי נועה במשחק תופסת סביב הנדנדות. סביב קן נמלים ישבו ירון, רון ואורי ושוחחו על סדרות מצוירות. אריאל ודפנה מזגו אוויר לספלים בקומקום חבות, ודור ניצב על ראש המגלשה ולטש עיניים בקנאה בבלון הלבן של עומר, שריצד וזרח כמו פנינה מרהיבה באורה הצלול של השמש. רק ילד אחד, ראשו מגודל ושיערו צהוב, ניצב כפסל, קפוא ורפה ובהה בארגז החול שנטשו כל הילדים מלבדו.עיניו התכולות והצלולות, אישוניו המורחבים,  נשלחו פעורים לבין צלליה האדמדמים של הסככה. שם בינות זבובים, מבצבצת מיתוך המעבה הלח, הושטה לעברו ברפיון יד חיוורת. משב קצר של רוח רשרש בין צמרות העצים, צחוק נישמע כאשר רועי תפס את נועה סופסוף. מחלון המטבח נשמעו דפיקות בעוד הגננת מניפה את הסכין הבוהקת ומבתרת עוף טרי לארוחה. דפנה ואריאל, באיפורן ולבושן האופנתי שיחקו בנשות עסקים. הבנים ליד קן הנמלים שיחקו בחיילים. נועה ורועי שיחקו באבא ואימא וליטפו ונשקו זה לזו. רק הילד הבודד רצה תמיד לשחק בחוקר. המחזה המסתורי,המבעית שנגלה מתחת לפני השטח של הגן המוכר שלו הצית את ליבו בלהט עצום כמו גם באימה. הוא ניצב שם דקות ארוכות, ניקרע בין תחושה מבשרת רעות לבין סקרנות, עד שגמלה בליבו החלטה. דור התיישב על המגלשה ונדרך למתקפה. בין צלליהם של העצים וצלליתו העומדת של עובר ברחוב, רכן הילד והמתין לרגע הנכון ומבטו היה נחוש וטרוף, כמבטו של נמר העורב לציד. ואז בבת אחת גלש  בשיפוע האדום, זינק ודחף את עומר מבלי שהספיק לחשוד. הקורבן פרץ בבכי עז בעוד הבלון הלבן, הפלאי נשמת מידיו והחל מרחף מעלה במהירות. דור ניסה לתפוס את החמדה בידיו, אך לא היה זריז מספיק. בארגז החול הילד זהוב השיער אחז בזרוע המתה, הקרה משך וגרר החוצה את המסתתר מתחת בכל כוחו. החפץ הפניני והיפהפה,  הבוהק בטוהר ריחף מעלה ומעלה עד שנעלם בשמי הבוקר שנצבעו אדום.

תגובות

חזרה ליצירות