חדרי נעוריו

הוא ערפל מבטו
אדנות הזכוכית ענתה בו
לדעת את המנוחה והמשפט
להביאם לחדרי נעוריו
בעבותות תאווה ינהיגם
לשדות דם שוקקים מקרב
קציר יצירי  עליון
בין חרכי התותחים העשנים
גערת הטייה וסכלות אז משלה
ודמו לצאלים בלילות לבנה לקויה
לאור שגיונות חדרי ליבו
אסופית מטפפת בעז
בשיפולי שמלתה המרוטה-
ממורטת כשניה לזהב כשריין-
דורשת שלומו משיבה תמיהתו
עת בערסול עדין עילה ועלול
ישקו למבט וכשכר ימוזגון
אהה, לעסיס לא חודש
לא שבת, עזוב מקרואי מועד
שכר צפעוני כוס תרעלות
וכטוב לבו ביין יחזק לב מרעיו
שחת באר במערומיו אז הוטל
ולא יאמר עוד, חנינה
משוחת עקרבי משחית
ולא יאמר עוד הארה
למתעוורים אחר גחמותיהם
מה רבו טוב הדעת בדל השכל נאות
כסות תהום אין אמות למספר
ויבך גלמודנו מאין אונים
ומאפס התקווה הטובה
כגנה ישועתיה תצמיח
מטבעה עתידה למיצר ולקמול
משחר הרעה הגדולה הזו
ידי כבירים אז חפזו לסעדו
ברמחים ורחמים אז הכהו
ללא תושיה המיתוהו קרעהו
פגרו כסוחה אז הוטל
זליגתי וערשו הרעננה
כטל הרוו פניך, אדמה.