"אני עוד אצליח", אמר נורמן למראה, "אני עוד אצליח".
"איך להתאשר" על פי נורמן.
נורמן היה מזכיר. יש מזכירה, ויש מזכיר. נורמן היה מזכיר. היו לו שני ילדים ואישה שיותר גדולה ממנו בשבע שנים. אמא שלו כבר מתה ואבא שלו עומד למות. אח שלו, שהיה כדורגלן, נפצע בתאונת דרכים ונשאר נכה לכל החיים.
אבל הוא היה מאושר.
נורמן היה מאושר.
נורמן היה מאושר מהעבודה שלו, מהחיים שלו, מהאישה, מהילדים. נורמן היה מאושר מכל דבר שיש לו בחיים. הוא אהב את העבודה שלו, כי הוא טען שיש הרבה זמן לחשוב, אין לחץ, והבוס שלו לא מנדנד לו. נורמן אומר, שלפעמים הוא יושב שעות וחושב. שעות, ואף אחד לא מפריע לו. ובגלל זה הוא מאושר. הוא נכנס הביתה מחייך, הולך לישון מחייך, בא לעבודה מחייך, ומבקר את אבא שלו הגוסס - מחייך. וזה גם לא שהוא דפוק בשכל או משהו, שאין לו טאקט או הגיון נורמלי של בני אדם. פשוט, נורמן טוען, שאושר זה כמו שריר, זה כמו כדור שלג שמתגלגל בירידה, זה כמו טטריס ברמה הכי קשה. פשוט, נורמן טוען, שאושר זה דבר שנבנה. אושר נבנה רק אם כל יום תהיה מאושר ותתמיד בזה. לדוגמה - אם נקח חמישה ימים, ומפלס אושר. אז אם תהיה ארבעה ימים הכי מאושר שאתה יכול, וביום החמישי כבר לא תהיה, אז כל ה"מאושרות" שלך, ירדה לטימיון. כי אכזבה זה משהו חזק, כמו אבן גדולה שנופלת מהשמיים. ואושר זה דבר חלש, אושר זה דבר רגיש. כל הדברים הרגישים הם חלשים. אז, זאת אומרת, שאם אתה תהיה מאושר חודשים שלמים, כל הזמן תחשוב חיובי, אז אתה תתרגל להיות מאושר, ותהיה מאושר. וגם אם נגיד, חס וחלילה, אמא שלך תמות, אתה תדע להמשיך בחיים שלך למרות שזה דבר נורא ביותר. ולכן, נורמן, שכשאמא שלו עמדה למות, הוא עשה לעצמו תרגיל. לא להפסיק להיות מאושר. להיות מאושר מכל דבר ומכל שטות ומכל בחינה. רק מאושר. מאושר מאושר ומאושר. ובהתחלה זה היה קשה, כי המצב במדינה לא כזה נחמד, והדברים שאתה רואה בטלוויזיה לא תמיד גורמים לך אושר. אבל כוח הרצון של נורמן היה מדהים, הוא אמר שהדברים שהוא רואה בטלוויזיה נועדו רק כדי לחשל אותו. ואכן, נורמן היום יודע לקחת את הכל בפרופורציות ומסתכל על החיים בצורה נפלאה.
נורמן קם בבוקר
נורמן מתקלח
נורמן מצחצח
נורמן נוסע לעבודה.
נורמן אוהב את העבודה שלו, כי הוא טוען שיש הרבה זמן לחשוב. אין לחץ, והבוס שלו לא מנדנד לו. נורמן היה יושב שעות וחשוב. שעות, ואף אחד לא היה מפריע לו. נורמן מצא לעצמו תחביב. תחביב קטן שהיה מעביר לו לפעמים את הזמן ומתרגם את המחשבות שלו. נורמן התחיל לכתוב. הוא היה כותב כל מיני קטעים קצרים כאלה, סיפורים קצרים, ולפעמים גם שירים. הוא היה לוקח דף מהדפים המרובעים הקטנים הצבעוניים האלה, כותב, ואז שהוא מסיים הוא היה מכניס אותם לאלבום.
"כי אי אפשר לבנות את העולם
בשתי ידיים רגילות.
וגם אי אפשר להיות כמו כולם.
אז תהיה אתה, תלמד להנות."
אושר חשיבתי.
נורמן היה מזכיר. יש מזכירה, ויש מזכיר. נורמן היה מזכיר. היו לו שני ילדים ואישה שיותר גדולה ממנו בשבע שנים. אישתו, שקראו לה יפית, הייתה סורגת בגדים ומכינה כל מיני פסלים קטנים כאלה מחימר ומוכרת באמצע הקניון. זו לא הייתה עבודה מכניסה, אבל בעלה, נורמן, הציע לה לעשות מה שהיא אוהבת.
הם גרו בדירה קטנה בעיר קטנה.
נורמן לוקח את הילדים לבית ספר כל בוקר.
נורמן נוסע לעבודה.
נורמן היה נכנס לבניין המשרד מעונב כולו. הוא היה לוחץ יד לשומר ומחייך אליו חיוך רחב של בוקר טוב. אחר כך היה עולה במעלית ומפיץ ריח מהבושם שלו לכל תושבי המשרד. הוא היה נחמד מאוד לסביבה, נורמן. ואז הוא היה דופק בדלתו של הבוס שלו, מחייך חיוך ואומר "בוקר טוב אדוני". הבוס שלו היה מחזיר לו בחיוך ומניף יד לשלום. "אתה רוצה קפה, תה, משהו?", נורמן היה שואל, והבוס היה משיב, ונורמן היה עושה את זה. בשמחה. אחר כך הוא היה מתיישב עם הקפה שהוא הכין לעצמו ונרגע, וחושב. הוא היה שותה לגימות לגימות מהקפה שהוא הכין לעצמו, מחזיק את כוס הקפה בשתי ידיים, וחושב. אני לא יכול ממש לתאר לכם את מה הוא חושב, אני לא באמת קורא מחשבות. אבל אני יכול לחשוב מה הוא חושב. הוא אולי חושב על אתמול, על מחר, על שלשום, על מה יהיה היום. אולי על אשתו, על הילדים שלו, על המשפחה. אולי על החיים. אפשר לחשוב על כל דבר. כל דבר שנמצא ולא נמצא - אפשר לחשוב עליו. וכמובן, הוא תמיד היה חושב על דברים חיוביים. לרגע אחד בחיים שלא, הוא לא נתן לעצמו לחשוב שלילי. הוא לא נתן לעצמו לחשוב שאולי הבת שלו תכשל במבחן היום שהיא למדה אליו כל כך הרבה, והוא לא נתן לעצמו לחשוב אפילו שאישתו תפצע מהסריגה. הוא תמיד חשב חיובי. וכן, הוא אמר לעצמו שהוא יודע שזה נדוש. כל ה"תחשוב טוב - יהיה טוב". אבל הוא, הוא שיכלל את זה, הוא פיתח לזה משמעות אמיתית, רעיון אמיתי. הוא רצה לדבר אל העולם עם הרעיון שלו, אבל הוא לא היה יכול. העולם, העולם לא אוהב מחשבות של אחרים. הוא מתנכל אליהם ודוחה אותם. הוא צריך לעשות משהו גדול באמת. נורמן צריך לעשות משהו גדול באמת בשביל להגיע לעולם.
נורמן יושב,
נורמן חושב,
נורמן מקליד במחשב.
נורמן לוקח דף מרובע צבעוני
וכותב -
"כי אי אפשר להגיע אליכם עם שתי רגליים
אתם צריכים לבוא אלי.
כי אז העולם יהיה טוב פי שתיים
אני לא מבטיח, אבל אולי."
רעיונו של נורמן להחדרת האושר באנשים.
נורמן אומר שלום לבוס שלו.
נורמן אומר שלום למאבטח.
נורמן נכנס למכונית.
נורמן נוסע הביתה.
נורמן ישן.
נורמן אהב לישון מחובק עם אישתו. זה הרגיע אותו. הוא כמעט והוא לא היה נרדם בלי אישתו.
נורמן היה חולם חלומות טובים בדרך כלל. אנשים מאושרים חולמים חלומות מאושרים.
כל פעם לפני השינה הוא היה לוקח את כל הדפים המרובעים הצבעוניים שהוא כתב בהם בעבודה, ומכניס לאלבום. נורמן היה יושב שעות בלילה וקורא את כל מה שהוא כתב. הוא היה מסדר את זה לפי תאריכים. נורמן ניתח לעצמו, ושם לב שהוא כותב את רוב הקטעים העצובים שלו בדפים בצבע צהוב וירוק. ואת השמחים בצבע כחול ואדום. בצבע הירוק הוא תמיד היה כותב דברים פילוסופיים - לא עצובים ולא שמחים. והוא יכל לראות באלבום שלו באיזה תקופות הוא היה שמח, ובאיזה תקופות הוא היה עצוב.
אישתו של נורמן לא ידעה על התחביב הקטן הזה.
הוא היה מחביא את האלבום מתחת למיטה, ומעל האלבום היה שם שמיכה, וכרית, ולא היה נותן לאף אחד לגלות על האלבום. נורמן התבייש. הוא היה ביישן מאוד. למרות שהחלומות שלו היו לפרסם את הסיפורים והשירים שלו, הוא התבייש להראות אותם.
נורמן קם
נורמן נוסע לעבודה.
הוא מחייך.
אומר שלום למאבטח - מחייך.
מפיץ את ריחו בשמחה.
אומר לבוס שלו שלום - מחייך.
מכין קפה בשמחה.
מתיישב על הכסא.
וחושב.
באותו יום לנורמן על רעיון. הוא רצה להפיץ את הרעיון שלו לגבי אושר, אבל בצורה טכנולוגית, בצורה שאפשר למכור אותה בחנויות למוצרי חשמל. בצורה פשוטה אבל חיובית, מאושרת. נורמן חשב על זה ימים שלמים בעבודה. הוא כתב בפתקים כל מיני ציורים ורעיונות על המכשיר. המכשיר הזה יהיה מכשיר שגורם לבן אדם להיות מאושר. למכשיר היה צריך להיות מאגר זיכרון גדול מאוד. במאגר היה צריך לשים כל מיני מחשבות טובות שגורמות לך לאושר, ואז, כשאתה מרגיש קצת עצוב, אתה שם את המכשיר (שבנוי בצורת כובע), על הראש, ואז המכשיר שולח אותות חשמליים למוח בצורת הזיכרונות שהכנסת לשם. "זה יכול להיות גאוני", הוא אמר לעצמו. ואז כשחזר הביתה הוא דיבר למראה. "אני עוד אצליח", אמר נורמן למראה, "אני עוד אצליח".
על פתק צבעוני ומרובע הוא כתב -
"אנשים חכמים יש בכל מקום
אנשים טיפשים יש בכל מקום
אנשים יפים יש בכל מקום
אנשים מכוערים יש בכל מקום.
אבל אנשים מאושרים,
זה,
זה,
זה נדיר."
---------------------------------------------------------------------
כי אנחנו נולדנו להכשל. לא נולדנו להצליח. נולדנו להכשל. כשאנחנו נולדים, אנחנו נכשלים כשאנחנו מנסים להתהפך, נכשלים כשאנחנו מסנים להתיישב, מנסים לעמוד, ללכת, למחוא כפיים, לדבר. אנחנו אחר כך כשאנחנו גדלים. אנחנו נכשלים בספרות, במתמטיקה, בלשון ובאנגלית. אנחנו נכשלים באהבה, בשמחה, בפוליטיקה. אנחנו נכשלים בכל דבר. נולדנו להכשל.
אך אם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו צריכים, כמו נורמן, להיות מאושרים. להיות מאושרים ממה שיש לנו.
