סיפור בעקבות ארבע מאות שקלים

אמרתי לו - "מתערבים?" והוא אמר לי "יאללה". הסתכלתי עליו במבט רציני ולחצתי לו את היד, והוא שיחרר חצי חיוך ושם ארבע מאות שקל על השולחן, ואני שמתי ארבע מאות שקל על השולחן.
התחלתי לשתות.
כוסית אחת, עוד כוסית, עוד כוסית. אחר כך מאה כפיפות בטן, עשרים קפיצות על רגל אחת. ועוד כוסית, ועוד בקבוק בירה, ועוד אחד, ואז שיר אחד בקריוקי, וגילגול, וסלטה קדימה, ואחורה, ועוד כוסית. ועוד אחת אחרונה.
"וואלה", הוא אמר לי. "אבל שתדע, יש יותר טובים", חייכתי. "אני יודע, תמיד יש יותר טוב" והוא לחץ לי את היד והביא לי את הארבע מאות שקל ביד.

אחר כך יצאתי מהבר והקאתי את כל מה ששתיתי בפינה מאחורה והרגשתי טפיחה על השכם. הסתובבתי. "אתה רוצה?" הוא שאל, הסתכלתי על היד המצולקת שלו והוא שאל עוד פעם "אתה רוצה?". הוא נראה אחד שנהיה חסר סבלנות מהר מאוד. "כמה?" שאלתיאותו, "כמה אתה מוכן?", חשבתי קצת, והוא אמר שוב "כמה אתה מוכן?" והרגל שלו התחילה לקפוץ. "מאתיים" אמרתי לו. "כמה? הוא שאל, "כמה?" שאל שוב. "מאתיים, מאתיים שקל". הנחתי את המאתיים על שרפשף שהיה זרוק שם והוא לקח וברח עם הכסף מהר.

המשכתי ללכת עם המאתיים שקל ביד ונתקל בי איש שעשה כנראה ריצה. נפלתי. הוא הסתכל עלי במבט חושד והרים את האייפוד שלו מהרצפה, אחר כך הרים גם אותי והמשיך להסתכל. "צריך משהו?" שאלתי אותו, והוא הסתכל עלי, "צריך משהו?" שאלתי אותו שוב.
"לא, רק רציתי לראות אם הכל בסדר". והוא המשיך לרוץ.

כשהגעתי הביתה הקאתי שוב, כנראה מהנפילה. רוקנתי את הכיסים וגיליתי שנעלמו לי מאתיים שקל. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי שאולי זה סימן. "איזה סימן?" האיש במראה שאל אותי, "סימן" אמרתי, "סתם סימן. כל דבר הוא סימן". והאיש במראה חייך ונעלם.