עכשיו בדרכי לכאן עצרתי לשתות קפה באיזה תחנת דלק כלשהי בחנויות הנוחות, בינתיים אחרי שאני אמרתי למוכרת שתעשה לי אספרסו ארוך לפני שאני נרדם על הגה ומתעורר עם חול מעליי מכונית מרוסקת למה חתיכות, הלכתי לשירותים. אני מסתכל בראי ואני אומר לעצמי, מה זה מה שאני?, מן חוסר ביטחון תמידי כזה, כן תלמד להשלים עם עצמך ותלמד להכיר בעצמך שאתה כזה, האמת היא שאני חושב על זה אני כבר שלם עם מה שאני, ואני מאוד מבסוט שאני כזה.
אתם יודעים, עיוורים צריכים להגיד תודה על זה שיש להם כלב נחיה, חרשים צריכים להגיד תודה על זה שיש להם את שפת הסימנים. אבל אני להבדיל אין לי את אחת מהבעיות האלה, יש לי בעיה משלי שאני חושב שלכבר חצי מדינה יש את הבעיה הזאת, זה הבעית הקשב והריכוז שלי, אני שותף את הפנים שלי כדי להתערנן, לוקח את הקפה שלי בתודה מהמוכרת ויושב רגל על הרגל בתחנת דלק ומהרהר.
בלי לשים לב חלפה לה חצי שעה מאז שאני התישבתי, זוג חברים ניגש אליי ואומר לי, אנחנו יושבים פה ומסתכלים עליך ואתה מהרהר, מה זה הפרצוף החושב שלך?"
בלי להתבייש ישר שאלתי אותו מה החיסרון שלך? זוגתו הסתכלה אליי במבט כועס מאוד ואמרה לי יש לך חוצפה לשאול אותו דבר כזה, איך אתה לא מתבייש, מה זאת הפתיחות הזאת, זה לא מובן לי, בן אדם נחמד שואל סתם למה אתה מהורהר וישר אתה עונה לו דבר כזה?
אני המשכתי עם עצמי ובכלל לא התיחסתי למה שהיא אמרה, תראה לכל אחד יש את החיסרון שלו, נכון? עיוור, עיוור, חרש, חרש, סתם מעניין אותי לדעת מה החיסרון שלך?
נעים מעוד שמי דורון, הבחור הציג את עצמו, וזאת זוגתי ועוד מעט מתחתנים קוראים לה זהבית, הסתכלתי במבט חטוף על זוגתו שנראתה כאמור עצבנית עליי, היא שחומת עור שיער שחור ומדברת בח' וע'. הוא לאומת זאת גבר רגיל לכל דבר אין לו שום דבר מיוחד במינו, סליחה על ההתבטאות שלה אני מראש מצטער. אין צורך זה בסדר, אמרתי לו.
ובכן, אתה רוצה שאני אספר לך, מה החיסרון שלי?
מה החיסרון שלך מה החיסרון שלה, זה לא משנה לי, בעיקר תביאו לי חיסרון של שניכם, התעלמתי לגמרי מהתנהגות של זהבית וגם חברה התעלם, היא פשוט אמרה לחברה מה היא חושבת עליו, עזבה את המקום והלכה לשבת במקום אחר. שוב, אני מתנצל אתה יודע איך זה נשים, איך אומרים "אי אפשר איתם אי אפשר בלעדיהם", אז החיסרון שלי הוא בכלל של המשפחה שלי, אין לי משפחה, אבא שלי נהרג בתאונת אופנוע, בכביש החוף לפני אולי 6 שנים פחות או יותר, ואמא שלי מתה מצער שנה אחרי שהוא נהרג. ואני אחרי שאמא שלי נפטרה מכרתי את הדירה של ההורים שלי שגם אני גרתי שם ועברתי לגור עם זהבית קרוב ל-5 שנים ומאושר איתה עד הגג, באמת בחורה עשר.
א' אני מצטער לשמוע מקרה כזה, התנצלתי וניגשתי לזהבית וישבתי לידה עם חיוך מאוזן לאוזן כדי להוציא אותה מהדיכאון, לפני שבכלל רציתי לשאול את זהבית את השאלה הנשאלת היא פשוט קמה והלכה לכיוון של המכונית שלהם. אני לא זעתי מהמקום הישיבה האחרון שלי ודורון פשוט הלך בעיבותיה, הם התווכחו שם כנראה על ההתנהגות שלה, שבמקרה זה אני מצדיק אותו כי בכל מקרה צריך תרבות דיבור.
הלכתי לשירותים ושוב אני מסתכל בראי שותף שוב את הפנים שלי, הולך לכיוון של המשאית שלי ואומר לעצמי נכון, הגעתי למצב כזה שאני צריך לדעת מה הוא החיסרון של בן אדם אחר שאני לא מכיר, מה זה אומר עליי בעצם? מי אני? למה שאני אעשה דבר כזה, למה בכלל לא הקשבתי לאותה בחורה שהתנגדה, שאלות רבות מסוג כזה שאלתי את עצמי לפני שפתחתי את המשאית.
אני מכניס את היד לכיס ופתאום אני רואה יד של אישה נוגעת בי אני מסתכל ואני רואה שזאת זהבית, היא מתקרבת עליי בקרבה של כמעט נשיקה, התרקחתי מעט, היא מתקרבת ואומרת לי, תספור עד 10 ותעצום את העיניים שלך, עכשיו תפליג בדמיון שלך לעולמות אחרים לגמרי, עכשיו היא נמצדה אליי לגמרי ומחבקת אותי, פתחתי את העיניים בפליאה, הבעתי קצת התנגדות לכל הענייין הזה, דורון נסע היא אומרת לי.
דחפתי אותה בכח פתחתי את המשאית נסעתי והשארתי אותה אותה לבד.
היא מוזרה...
וכל זה קרה לך היום לפני הפגישה איתי?
כן פחות או יותר.
ומה גרם לך לחשוב שאתה בעל חיסרון?
