יש לי שאלה

האהבה שלי או ההרגל שלי

בכל מקרה, כבר לא מדובר פה בכל הלב שלי

אוהבת לקבל תשומת לב מבחוץ

יש שיגידו, אפילו קצת מחפשת את זה.

מאוד נאמנה, ולא שוכחת לשניה.

לא אעשה דבר שיגרום לך להרגיש מאוים.

כן אוהבת אותך, אבל אולי השגרה כבר עשתה את שלה

רוצה להתרגש, רוצה פרפרים

למה אני נשארת? זה מתוך פחד? כי לא נעים?

מתחילה יותר לחשוב על היחס מאלמונים

מאשר על הרגש החצי קהה שאני מקבלת ממך

ואולי הרגש אצלך לא השתנה

אבל משהו אצלי כבר לא אותו הדבר

ואני לא מקבלת את אותן התחושות שהייתי רוצה

מה לעשות?

האם זהו סימן שאני צריכה להמשיך הלאה בחיי?

לסיים את הפרק הנוכחי?

יכול להיות שאני מקדישה את זמני לשטויות

ואתה הוא בעצם הגבר שאיתו נועדתי להיות?

למה אני כל כך מבולבלת?

למה בני האדם צריכים להיות מונוגמים?

אני אוהבת להרגיש נחשקת

ואולי היצר הזה עוד ייגרום לי להתחרט

כי בסוף הרי הכל נהיה הרגל.