פוסטים

me & only me

בצעירותי תמיד ידעתי שלא משנה מה יהיה אני לא אוכל לשנות את הדברים שטמונים בי,
כשהיה לי בן זוג אהבתי כ"כ לא ידעתי מה פירוש הדבר לשחק משחקים.
ועד היום אני חושבת שמי שאוהב לא משחק הוא לא ייקח את הסיכון.
תמיד נתתי לאחר את החופש שלו כמה שהוא רק היה צריך לא ידעתי מהיא קנאה.
קנאה בשבילי הייתה מפורשת במוחי כשנאת אושרם של אחרים
והיום כשאני נשואה ואני נמצאת במערכת יחסים כמה 5 שנים הגעתי למסקנה שבעצם ביטלתי את עצמי לטובת אהוב ליבי.
זאת כבר לא הייתה פשרה זה היה ויתור ופשוט למדתי להשלים עם מצב מסויים.
וכשזה הגיע לעקרונות שלי זה אכן היה נראה כאילו כבר מאוחר מידיי בשבילי.
מצד אחד אפשר בקלות להתרגל למצב כזה שאתה חיי עם מישהו כ"כ נוח אז פתאום זה נראה לך מוזר שאותו אדם ששתק כל השנים האלה יקום וידבר.
אבל מצד שני אפשר לראות את זה בצורה כזאת שאם אותו אדם הגיע כבר למצב שהוא מדבר אז צריך ממש לשקול לקחת את דבריו ברצינות.
פשוט איבדתי את עצמי בתוך עצמי.
חייתי חיים של מישהו אחר ועכשיו כשאני רוצה לשוב ולחיות את חיי אני כבר לא זוכרת את הדרך,כבר שכחתי מה אני אוהבת.
והגעתי למסקנה כזאת : שברגע שאתה מבטל את עצמך ומתאים את עצמך לסביבה שלך אז תיקח את האחריות שיום אחד אתה תקום בבוקר ותחליט שאתה חוזר למי שהיית ואז אולי תאבד חלק מהאנשים שאתה אוהב.
וכמובן שכל מה שקורה תמיד יוצא מיזה משהו טוב כי אז יישארו איתך אלה שבאמת אוהבים אותך ומקבלים אותך כמי שאתה באמת.

תגובות