בשכנות

יש שכנים  אל מול ביתי.

הם תמיד מסדרים שם, מבעד לתריסים,

מרימים, מזיזים, שוטפים, מייבשים.

הם כל הזמן זזים.

זוג צעיר בשכנות אלי,

הם שם, מעבר לרחוב הסואן,

נחבאים כמו זוג חולדות חולות,

במרחק שתי יריקות...

ממני.

הם שם עכשיו,

אני מביט בהם מבעד חריץ ירקרק,

הם יראו אותי?

הם יראו אותי?

עקצוץ מעצבן אני חש ברגלי,

ובלי לחשוב, אני ממשיך לכתוב,

אך לפתע...

אך לפתע...

מטה מטה, ותחת השולחן בפינה חשוכה,

אורבת חולדה מגעילה ומעוכה,

היא מביטה בי בזוג עיניה האדומות,

נדמה כי מתוך חוריהן הן אט זולגות.

זעם מצטבר בה והיא חושפת שיניים,

וכברק חולדה שניה מופיעה, גדולה פי שתיים,

ברגע מפתיע הן קופצות ומבתרות לי את הצוואר,

הדם נמרח על המסך והכל נגמר.