התעוררתי לפתע בבהלה ,בעיניים טרוטות הצצתי וראיתי סביבי שוטרים במדי משטרה.
אחד השוטרים לפת את כתפי אוחז בי בכוח רב.
מהקומה העליונה שבביתי ירדו שני שוטרים כשהם נושאים בידיהם את המזוודה החומה שהשאיר בידיי איציק.
בסמוך אליי עמד קצין משטרה כבן ארבעים ולצידיו שני שוטרים צעירים, הוא סימן אל אחד השוטרים, זה כופף את ידיי לאחור כשהוא כובל אותן באזיקים.
כשאחד השוטרים הוציא את תכולת המזוודה, חייך הקצין בסיפוק ושאל בקשיחות-מהיכן הנשק?
עניתי שאין לי מושג מהיכן צצה אותה מזוודה.
הקצין צחק ופקד על אחד השוטרים להוציאני החוצה.
בחוץ היה תוהו ובוהו מספר ניידות משטרה חונות כשלצידם עומדים שוטרים בנשק שלוף ומוכן.
מה קורה כאן? שאלתי את עצמי.
הוכנסתי ולא בעדינות אל המושב האחורי של אחת הניידות, משני צידיי התיישבו שני שוטרים בפנים חתומות.
נסענו במשך כרבע שעה למקום לא מוכר, לא הכרתי את הדרך שהייתה בשבילי עפר ושדות מסביב.
לפתע נעצרה הניידת בחריקת בלמים, השוטרים שלפו אותי מן המושב האחורי והעמידוני ליד אחד העצים שעמד כמה מטרים מן השביל.
שוטר אחד שלף מטפחת שחורה וקשר את עיניי, לא יכולתי לראות דבר, רק חשיכה.
מה קורה כאן? שאלתי בפחד הולך וגובר.
ניסיתי לקלוט באוזניי מילה, רמז...אבל פרט לאוושת הרוח החזקה ששרקה לא שמעתי דבר, שקט אלוהים.
הדבר היחידי ששמעתי לאחר כמה שניות, היה רעם יריה ולאחריו כאב בראשי, חשתי את גופי מתמוטט על הארץ.
יד נענעה את גופי...שלמה! שלמה! שמעתי קול מוכר.
פקחתי בזהירות את עיניי והצצתי לעבר הקול....היתה זו רוזה המנקה.
קפצתי כנשוך נחש והבטתי מסביב.
היא נבהלה והתעלפה כמעט בגללי.
מה קרה לך? שאלה ברעד.
הכל בסדר! עניתי לאחר שהבנתי שהיה זה בסך הכל חלום רע.
היא נרגעה והלכה לעבודות הבית, אני הייתי נסער עדיין.
ניגשתי אל המקרר לוגם בקבוק שלם של מים בכדי להירגע, רק עכשיו הבחנתי שכל בגדיי היו ספוגי זיעה.
התקלחתי במשך כשעה, נהנה מהמים החמים ששטפו את גופי, הרגשתי השתפרה ואני יצאתי החוצה אל החצר, מתיישב על אחד הכסאות הפזורים שם.
הבטתי לעבר האופק אל השקיעה הנהדרת.
חתיכת חלום! אמרתי לעצמי.
רוזה ניגשה אליי, מושיטה לי כוס קפה חם.
הודתי לה והיא הלכה, לא לפני ששאלה שוב ושוב אם אני מרגיש טוב.
ואז היא נרגעה ויצאה מן הבית אל עבר תחנת האוטובוס שעמדה כחמישים מטר מביתי.
השמש שקעה לה וחשתי את הצינה באוויר, נכנסתי הביתה וניגשתי אל שולחן המטבח, שם הייתה מוכנה לה ארוחה שהכינה רוזה למעני.
חביתיות, סלט ירקות צבעוני, וכמה צלוחיות קטנות של זיתים, חמוצים, וחומוס.
התיישבתי ואכלתי מעט, לא היה לי כל כך חשק ותיאבון בימים האחרונים, והמחשבות על נור ובני הטרידו את מנוחתי.
השעה הייתה כמעט חצות כשהטלפון צלצל מעבר לקו היה איציק.
הוא ביקש ממני להגיע מחר בבוקר אל הבסיס, ושלא אשכח להביא את המזוודה.
השבתי לו שאני אגיע ונפרדתי ממנו בתודה.
לא הספקתי להניח את השפורפרת והטלפון צלצל שוב.
הלו? שאלתי.
קול נשי עדין נשמע בצידו השני של מכשיר הטלפון, הייתה זו קארין.
קארין הייתה אחת האחיות במחלקתי, היא עלתה לארץ לפני שנתיים מאנגליה.
היא ניסתה בכל דרך להתחבב עליי, לא אחת ניסתה לפתותני במבטה המפתה, האמת שאני תמיד התחמקתי ממנה.
והיא המשיכה וניסתה בכל דרך...זכור לי מקרה אחד שנשארנו שנינו לבד לאחר ניתוח קשה שביצענו בילד קטן.
הניתוח הצליח ושנינו היינו מרוצים ושמחים.
כל שאר הצוות כבר הלך ורק נותרנו שנינו, אני והיא.
במלתחה כששטפתי את ידיי בכיור חשתי לפתע את שדיה הנמחצים אל גבי.
ידה חדרה אל תחת חלוקי והיא אחזה באבר מיני.
הסתובבתי לאחור בכעס וביקשתי ממנה להפסיק.
היא חייכה, הצמידה במפתיע נשיקה על שפתיי והתרחקה.
מאז ניסתה בכל דרך אך ללא הצלחה.
נשארתי אדיש תמיד לניסיונותיה.
מה שלומך? שאלה קארין בקולה העדין.
הכל בסדר! עניתי.
מתי אתה חוזר? שאלה שוב במבטא אנגלי.
בעוד שבועיים שלוש! עניתי.
אתה רוצה שאני אבוא אליך? שאלה בלחישה מפתה.
האמת שאני עסוק...אני מיד יוצא! קבעתי להיפגש עם אבי! שיקרתי לה.
טוב! מתי שתרצה אני כאן! אמרה וניתקה.
