חזרה ליצירות
פוסטים

תופרת שמלה

SHe-Ra | (27/06/2006 20:53) | 90 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
מדיי פעם, אחרי שכבר שכחת מעלייך פנים והחלפת מגירות זיכרון ישנות, מגיע מישהו ודופק על דלתך.
את מסתכלת בעֵינִית, מנסה להזכיר את התחושה שאותן פנים עושות בך. את מקשיבה היטב לקול ו...פותחת שוב את הדלת.
"שלום, כאן גרה אני." את אומרת, כמו אינו יודע...
הוא מחייך אליך, "שלום! החלטתי שהגיע הזמן לבקר..זה זמן מתאים?"
אם הזמן מתאים או לא, את לא ממש יודעת, הרי העלמת מעלייך את אותן הפנים כבר לפני חודשים רבים..ועוד לפניהם, אותן פנים, שחיו בשכנות קרובה אל ליבך, ביקשו 'לעבור דירה' כי "כאן זה קרוב מדיי..הפעימות מפריעות לישון..".
אז כדרכך, את פשוט מחייכת. פותחת את הדלת לרווחה ומחווה עם ידך.
"נעים לראותךָ כאן..." את אומרת בחביבות, סוגרת אחריו את הדלת ומכאן הכל כבר זורם..
כשנגמר הזמן שהקציב אלוקים, הוא פונה לדרכו ואת נשארת. מלאה תהייות חדשות, מלאה לבטים, מלאה מחשבות על 'אולי' ו'אילו'. משחזרת במוחך כל חלק בשיחה, החל ב"שלום" וכלֶה ב"נדבר", צוחקת שוב ושוב מאותן הבדיחות שעברה שעתן ומהרהרת עדיין בנושא שהוציא משניכם להט ואש.
"הוא השתנה," את חושבת לעצמך, "התבגר קצת, קיבל אופי.." ועצמך שם ידו על פניו, כאות לייאוש, ומנענע ראשו.
"איך זה," הוא אומר לך," שמכל חוט, את תופרת שמלה?!" ואת לא יודעת. לא לגמרי.

את רק יודעת, שמדיי פעם, אחרי שנקרע לך החוט האחרון, מגיע מישהו עם חיוך ושולח לך יד קשורה בחוזק. את תמיד נאחזת, במה שרק אפשר, ומתחילה במהרה לתפור ולקשור. "אולי הפעם," את חושבת, "יצא מזה בגד..."
 
 אני לא הייתי קוראת לזה מאמר אלא מונולוג אבל זו הייתה הקטגוריה הכי קרובה...

תגובות

חזרה ליצירות