צלצול הטלפון החזק הקפיץ אותי ואת נור מן הספה.
נור ניגשה לענות.
היו אלה דודותיה פאטמה וסעידה על הקו, הן הודיעו שאור נמצא על המטוס וזה מיד ממריא משם.
הם גם אמרו שאחת הדיילות דואגת לאור שיגיע בשלום.
נור ניתקה ותירגמה לי את שאמרו לה פאטמה וסעידה.
מבלי לבזבז רגע עלינו למכונית, ונסענו לעבר שדה התעופה, שהיה מרוחק כמחצית השעה מביתי.
שנינו ישבנו בשקט מביטים זה בזו כחולמים, מאושרים.
השעה הייתה 16:30 בערב והכביש היה פקוק בגלל תאונה שקרתה בדרך.
אור היה אמור לנחות בשעה 17:00 ואני פחדתי שילך לאיבוד בשדה התעופה.
ניסיתי ללחוץ על דוושת הבנזין, לפלס לי דרך בין שיירת המכוניות שנסעה באיטיות מעצבנת.
לאחר נסיעה מורטת עצבים הגענו באיחור של כמה דקות לשדה התעופה, מיד החנתי את המכונית במגרש החנייה, ויצאנו בריצה מטורפת אל עבר הכניסה לטרמינל.
מאבטח שעמד בכניסה הביט בנו בחשד, הושיט את ידו לעבר נשקו אמר.
עצרו בבקשה!
עצרנו נושמים בכבדות.
ניסיתי להתחמק ממנו אבל הוא סימן למאבטח נוסף, חסון וגבוה, וזה אחז בידי והוביל אותנו אל חדר צדדי.
שהיה מן משרד כזה, שני כסאות, שולחן מכתבה ישן שעליו מונחים מסמכים מוכתמים בדיו.
על הקיר הייתה תמונתו של ראש הממשלה ביבי נתניהו ובצד עמד סטנד ובו שני דגלי ישראל מקומטים.
החדר או המשרד היה צבוע בצבע כהה והתאורה החלשה ממנורת הפלוארצנט לא ממש עזרה להאיר את החדר.
מה הבעיה? שאלתי כשאני מנסה לחמוק מאחיזתו.
תירגע! צרח לעברי כשהוא חובט באגרופו בבטני.
התקפלתי על הרצפה מכאב.
נור סיננה קללה לעברו בערבית .
המאבטח ששמע אותה דוברת בערבית, חשד בה מיד, ומיד הזעיק במכשיר הקשר בחור מגודל, הלבוש חליפה אפורה, ואוזניה תקועה באוזנו,זה אחז בה והוציאה בכוח מן החדר.
ניסיתי לעצור בידו וחטפתי שוב אגרוף בבטני מאותו מאבטח.
שב! פקד עליי אותו מאבטח שהיכה אותי. כשהוא עומד קרוב אליי לבל אברח חלילה.
התיישבתי בקושי רב על הכיסא שעמד בחדר.
לפתע נכנס גבר גבה קומה כבן שלושים בעל חזות אנגלית ומסורק למשעי אל החדר. הוא סימן בעיניו לעבר המאבטח שייצא החוצה.
תעודות! אמר בקשיחות לעברי.
הוצאתי את תעודת הזהות מארנקי ונתתי לו, הוא הביט בסקרנות ובחשדנות בתעודת הזהות, אח"כ הלך לקצה החדר ודיבר בשקט בטלפון.
כשסיים לדבר ניגש אליי והחזיר לי את תעודת הזהות.
יש לך קשרים אה?! חייך אליי לפתע.
מה אתה מחפש כאן? שאל כשהוא מקשקש בעט על אחד הדפים שהיו על השולחן.
הבן שלי הגיע מחו"ל ואני באתי לפגוש אותו! אמרתי.
כן! ממצרים! אנחנו יודעים הכל! אמר בהתנשאות.
ולמה התפרצת כך כמו מטורף?המשיך ושאל כשהוא ממשיך לשחק עם העט שבידו.
המאבטח יכול היה לירות בך ולהרוג אותך! אמר בקשיחות.
מיהרתי לפגוש אותו... את הבן שלי,פשוט איחרתי ופחדתי ש...!גמגמתי.
ומי הבחורה? שאל בסקרנות.
אישתי נור..בעצם אנחנו לא נשואים...עדיין! גמגמתי שוב.
ערביה? שאל בלגלוג.
נוצרייה! השבתי לו בכעס.
אתה וכל הכסף, והקשרים שיש לאביך מסתבך עם ערבייה? שאל בליגלוג.
מה לעשות?! אמרתי והוספתי- אהבה חוצה גבולות.
כן...כן ! חוצה גבולות! טוב בסדר אתה משוחרר! אמר וקם, כשהוא פותח בפניי את דלת החדר.
אני מצטער על המכות...אמר בהתנצלות.
זה בסדר! המאבטח פעל כשורה! אמרתי.
ומה עם נור...האישה שעצרתם? שאלתי כשהיינו כבר מחוץ לחדר.
היא בחקירה! אמר בקשיחות ונעלם.
איזה עולם חשבתי בלבי...כל הזמן אנו מגיעים אל השוקת ולא מצליחים לשתות ממנה.
הבטתי בעיניים דומעות בצג התלוי על הקיר, והבנתי שהמטוס נחת לפני כמה דקות.
ניגשתי אל הלובי כשאני צופה בדריכות בנוסעים המגיעים וממלאים אט אט את האולם הענק.
הדקות חלפו כנצח....
לפתע שמעתי את צעקתה של נור מאחוריי, היא הייתה אזוקה באזיקים ושתי שוטרות הובילו אותה אל עבר ניידת שעמדה בחוץ.
לאן אתם לוקחים אותה? שאלתי בכעס.
אחת השוטרות אמרה שנור תשאר במעצר עד שתגורש מן הארץ.
למה לגרש? זעקתי מרה מביט בפניה העצובות של נור.
יהיה בסדר! לחשה לי טרם נבלעה בניידת ונעלמה מן העין.
חזרתי שבור וכעוס לצפות בנוסעים החוזרים.
לפתע חשתי ביד קטנה האוחזת את רגלי, ילד קטן בשיער בלונדיני עמד שם כשהוא שואל בדמעות: באבא?
הבנתי את המילה שאמר ושאלתיו במספר המילים הקטן שידעתי לשמו.
אור! ענה לי בקולו העדין והשברירי.
בבקשה! שמעתי קול עדין ונשי מאחוריי.
כשהסתובבתי ראיתי דיילת ששמה בידי תיק יד שחור.
תודה רבה! הודתי לה בהתרגשות.
אין על מה! אמרה כשהיא מחייכת אל אור ונפרדת ממנו בנשיקה על לחיו.
חיבקתי את אור אל גופי בחום ואהבה כשהדמעות כמעט וחונקות את גרוני.
אור החזיר חיבוק ודקות ארוכות סירב להתנתק ממני.
פן מאמא? שאל פתע בערבית.
אימא תפגוש אותנו מאוחר יותר! אמרתי לו באנגלית והבחנתי שהבין ונרגע.
התקדמנו אל עבר המכונית שחנתה בחנייה, מתוך המכונית הרמתי טלפון לאבי וסיפרתי לו את שקרה עם נור.
אבי הבטיח לטפל בעניין וביקש שלא אדאג, ושכבר קיבל טלפון מידיד, שעידכן אותו במה שקרה בשדה התעופה.
ושהוא ביקש מידידו זה לשחררני.
העיקר שהילד בריא ושלם ונמצא כאן! סיים את השיחה בהתלהבות.
נסענו אל ביתי ברגשות מעורבים, ההרגשה הייתה שהכל חוזר על עצמו שוב.
