ששת הימים

ילדה קטנה בת שנתיים ומחצה, הולכת לבקר את סבתה היקרה , עם אימה האהובה.

בוקר יפה, השמש מאירה בעוז, והסבתא מפתיעה בשאלה:

את רוצה שנלך לחגוג יום הולדת ?

ואני תוהה, תמהה, מתפלאה : מאין הסיבה הזאת למסיבה?

איזה יום הולדת צץ לו כך פתאום יש מאין ?

והסבתא פוטרת את כל התהיות בתשובה בוטחת :

מה זה משנה למי? הולכים לחגוג !

ואני נעלצת לקראת החגיגה הבלתי צפויה.

והנה אנו שמות פעמינו במדרגות היורדות מהקומה הרביעית מטה מטה עד למקלט שמסתתר לו במעבה הבניין.  סבתא, אמא וילדה קטנה.

חיש קל אנו נבלעות בבטן המקלט האפלולי , הדחוק באנשים זרים , מבוגרים וטף שכלל אינם מוכרים.

תופסות מקומינו במזרונים הפרושים לאורך הקירות.

לפתע , קול צופר רם נשמע, ומיד נדלקת נורה אדומה מהבהבת בקיר שממול.

ואז כולם מתכנסים, מתחפרים כמיטב יכולתם והדלת נטרקת בחוזקה.

ואחרי דקות ספורות צפירה נוספת  והאור כבה. מעשה קסמים ממש !

איזה משחק משעשע !

אורות וצלילים, קולות והבהובים.

ואני על סבתא מתרפקת, שמחה לפינוק הבלתי צפוי שבו יכולה להישאר עוד ועוד בתוך חוויה לא שגרתית שכזאת.

והיכן אמא ? היא נושאת בבטנה את אחי העתיד להיוולד בקרוב, ובצר לה מנסה לתפוס קצת שלווה בתוך כל ההמולה.

כך נמשך ונמשך המשחק. חושך וצללים, אנשים וילדים.

עולם שלם בזעיר אנפין ,נדחס לתוך כמה מטרים רבועים.

ובסופו של יום –

יום הולדת –

חגיגת ששת הימים.