כולנו מכירים את שלגיה, נערה קסומה עם עור לבן שיער שחור כהה, ממש יפיפיה. לכולנו ממש כאב הלב שהיא אכלה את התפוח מהרוכלת הרעה, שהייתה בעצם אמא שלה, והנסיך ההורס שנשק על לחייה והציל את חייה. נכון שאתם זוכרים. אוי כמעט שכחתי את הגמדים, ממש מתוקים. אחרי שהיא התמוטטה הם עשו עבורה את כל עבודות הבית. איך היא העיזה לתת לבת שלה תפוח מורעל?
מעניין איך היה נראה סיפור שלגיה אם היא הייתה חייה היום. כנראה שבכלל לא היו כותבים עליו.
אתם בטח מנסים לשמור על איזון בחיים שלכם, שומרים על כושר, אוכלים נכון, עובדים, פוגשים חברים נפלא ממש. מה זה לאכול נכון?
"אמא, תכיני לי נס קפה, הסלט כבר מוכן".
"אמא, תחתכי לי פרוסת לחם עם גבינה חצי אחוז שומן".
"אמא, תביאי לי תפוח".
איך אתם אוכלים את ה"אוכל המאוזן" שלכם? עם קפה, לחם, גבינה רזה.
מסתבר שרובנו יודעים מה אנחנו קונים אבל אין לנו מושג מה אנחנו אוכלים. אנחנו חוזרים הביתה עם עגלה עמוסה בקניות, בדרך הביתה מישהו כבר אכל את הקצה של הלחם לפני כולם, חבילת מסטיקים כבר גמורה. אהה כן, וגם תפוח אחד חסר.
אם כל הבריאים היו אוכלים כאילו הם חולים, אף אחד לא היה חולה, אף אחד לא היה קשה למידה, ילדים מופרעים היו רק באגדות, הזקנים היו מתלוצצים עם הרופאים, והתור לבית המרקחת היה קצר מאוד.
תזונה לחולי צליאק היא נטולת גלוטן כי הם אלרגיים לגלוטן, אם הם אוכלים אותו הם עלולים להרגיש בחילות, הפרעות בחשיבה, הפרעות מצב הרוח, אחדים מהם עלולים גם, כן למות.
תזונה לרגישי ללקטוז, כוללת הימנעות מוחלטת מחלב ומוצריו – מ ו ח ל ט ת !
ואלה שסובלים מסוכר? תזונה דלת סוכר. ואלה עם רגישות לקפאין, חיים בלי קולה, בלי קפה שחור, בלי נס קפה.
האנשים האלה בטח מסכנים מאוד, אין להם מה לאכול. מסקנה מוטעית, יש להם הרבה מה לאכול, וככל הנראה הם גם יודעים בדיוק מה הם אוכלים ולא רק מה יש בעגלה של הסופר. אין ספק שהמשפט "אתה, זה מה שאתה אוכל", (You are what you eat), הוא נכון מאוד. אבל מה לעזאזל עושים עם זה?
בדרך כלל אנחנו מודעים לגוף שלנו רק כשהוא סובל:
כאב ראש- "איזה יופי יש לי ראש ראש".
בעיות בעיכול – "איזה יופי יש לי מעיים".
אוטיזם, אלצהיימר – "איזה יופי יש לי מוח".
סרטן – "יש לי מערכת חיסונית".
דרך חלופית להיות "אתה" היא לחשוב. כשחולה צליאק הולך לסופר הוא חושב, קורא מה מכיל כל מוצר שהוא שם בעגלה, ומחליט אם זה יכול להזיק לגוף שלו או לא. אם כן, זה נשאר על המדף.
אם כל המזון בשוק היה בריא רוב המדפים היו ריקים. האם אתם יכולים לתאר לכם חיים בלי חומרים מזיקים ואלרגניים?
נעים מאוד, שמי אביעד, לפני שנה וחצי ירדתי מהפסים, הלכה למעשה. תקופות ארוכות של דיכאון, מצבי רוח בלתי נשלטים, יחסים סוערים עם חברים ובני משפחה, החלפת עבודות כל 4 חודשים, חוסר סיפוק כללי מהחיים שלי הביאו אותי לשים קץ לחיי, אבל לא הצלחתי. עובדה אתם קוראים את מה שאני כותב.
ומה קרה? אחרי ארבע שנים שלא ידעתי מי אני ומה שמי התחלתי בדיאטה ללא קפאין, בלי חלב ומוצרי חלב, בלי לחם, ובלי סוכר. הוספתי עוד כמה ויטמינים חשובים וזהו. עכשיו יש לי מצב רוח טוב, אני שמח יותר , אני אוהב את החיים שלי מאוד, ואני לא זקוק יותר לתרופות פסיכיאטריות או אחרות, (אין לי בעיה עם אקמול שכואב לי הראש). כל זה בזכות מעט שינויים בתזונה. מפתיע? תתחילו להאמין.
אם שלגיה, היפה עם הפנים הלבנות הייתה חייה היום לא היה קורה לה שום דבר!
אכלתם תפוח? הוא מרוסס ברעל קטלני הרבה יותר מזה שעילף את שלגיה. ונסיכים יש רק באגדות.
