לילה זר ומוכר חיים שוקרון
גם הקור ששרר לפנות בוקר, בחודש ינואר, לא החזיר אותי לחושיי. חושיי שניתקהו בשעות האחרונות.הרמנו צווארונים והידיים ניתחבו עמוק בכיסים. אישתי ניצמדה לזרועי בחוזקה. מפאת הקור והרוח, וגם כדי לייצב את הליכתי המתנדנדת משתיה מרובה.
עיר זרה היא תמיד אתגר ניווטי. גם כשאתה פיכח וצלול, בידך מפה ומדריך ותושבים מקומיים להעזר בהם. במצב ובשעה שבה היינו, רחוב ריק לחלוטין,המפות מאוכסנות במיזוודות, לא היה סיכוי רב למצוא דרכנו. לנו לא היה איכפת כלל.
יש ורגעים או מצבים בודדים, עולים כפורחים, גבוה גבוה,זוהרים ככוכבי צפון בשמי השיגרה של חיינו.ספר טוב, מחזה מיוחד, שיחה מלבבת וטיול מקסים, נחרטים בזיכרון ומשובצים במפת הכוכבים שלנו. לעיתים, די בחיוך של ילד, טעם ארוחה ושקיעת שמש. אך בראש צבא הכוכבים ימצאו הרגעים המיוחדים רק לנו. טעם מיוחד, ניחוח משכר וצלילים בעלי הרמוניה המותירים אותנו נעתקי נשימה.
אני, שמעולם לא הייתי מוסיקלי, כל סוגי המוסיקה יפים בעיניי. אני אוהב את הקצב המהיר של המנגינות לצעירים. אני נהנה מהרוגע של נגינת מוסיקה קלאסית ומוזיקה ים תיכונית גורמת לי הנאה רבה.יש תחום אחד במוזיקההאהוב עלי במיוחד. אולי, מכיוון שנחשפתי אליו בילדותי או שסוגי מוזיקה מסויימים,מצליחים לחדור לנשמה. מילדותי בשכונה, נחשפתי לצלילי המוזיקה היוונית. ידעתי להבחין במיגוון ענפיה ובמיוחדות של כל ענף וענף.אני אוהב את צלילי הרמבטיקה, ששורשיה נטועים בגרוש היווני מטורקיה. אני נהנה משירי הזבקיקו שהיתפתחו במחנות הפליטים של המגורשים. הצלילים חודרים ללב גם אם אין אתה מבין את המילים הכואבות, המושרות בידי זמרים צרודי גרון, משתייה ויגון.
הלכתי בעיקבות אהבתי ופעמים רבות ביקרנו, במקומות המיוחדים למוזיקה זו בארצנו ואף אל המקור נסענו, פעמים רבות.
לא נישכח לעולם את ביקורנו הראשון באתונה. אותה הפעם שבה מצאנו עצמנו, מדדים ברחובות חשוכים, מחפשים דרכנו ומאושרים עד בלי די. חברים הדריכו אותנו לאן להגיע. לא יכולת לנחש, שבתוך שוק הבשר של אתונה, ביינות לחצאי פרות תלויות על אנקולים ובוץ אדמדם מרפד את המידרכות. בין ריחות של בשר טרי וריח של בשר הניצלה על גחלים. בינות לקריאות המוכריםהממלאים את האוויר. בתוך ההויה הגהינומית הזו ישנו גרם מדרגות המוריד אותנו לגן עדן.
ירדנו, ישבנו ומיד הוגשו מיני מאכלים ומשקה המיוחדים למקום. מזטים הם מכנים אותם. ברובם צלחות קטנות של תוצרת ים מעושנת וקיטניות מתובלות . המזטים ידועים כבני לוויה נאמנים, למשקה האחד והיחיד המוגש, האוזו.
הערב מתחיל בשעה מאוחרת. תיזמורת גדולה, המונה כתריסר נגנים, מתחילה לפרוט על מיתרי הכלים המיוחדים. הבגלמה העתיקה, שמוצאה מטורקיה והחיקוי המודרני המצויין, הבוזוקי, בעל המיתרים הרבים. לא ניפקד מקומם של תוף מריים אחד או שניים וכינורות אשר מיתריהם כווונו ליילל.
שעה קלה עברה בציפייה לזמרים, שאכן מפליאים לשחזר את הצליל המלנכולי של שירת הרמבטיקה. במקומותינו, זמרים שחזותם כזמרי היוונית,מקומם מובטח בבתי אבות. לא רק את הגיל השלישי הם חצו מזמן, גם את הרביעי עברו. מהר מאוד ובטח בעזרת המשקה היחיד שמוגש, חודר קולם הצרוד ללב ומרטיט נימים חבויים, גם אם אין אנו מבינים מילה. הערב נימשך שעות רבות. מסביבנו , קהל מקומי שמח הבא והולך בכל השעות. כולם מעשנים, גברים ונשים. צעירים שלא חצו את גיל עשרים, מרקדים עם סבתות כבודות. הסבתות, הגיעו מצויידות בבניהן וכלותיהן, הנכדים והנכדות. ביוון כל הסבתות הן אלמנות, כך זה ניראה בעינינו, הזרים. לא חסר מקומם של גברים מבוגרים, מעונבים ומטורזנים ונשים מפורכסות המצויות בשוליי כל מועדון ליילה בעולם.
היינו המומים ומאושרים. מהשעות הרבות שהתיזמורת מנגנת ומנגנת, ללא הפסק. מידי פעם פורש אחד הנגנים, אך חוזר כעבור זמן מה לעמדתו. הזמרים מתחלפים, פעם זמר ופעם זמרת. הקהל מתמוגג ושר יחד עם הזמרים את השירים. הנאה צרופה.
מקום כבוד לערב זה ברקיע שלנו.
הזכויות שמורות לחיים שוקרון
