ריח קבוע

חיים שלמים שחולפים על פניי. במבט אחד, ועלייה מעודנת של רגש חסר הגדרה בתוכי. חיים שלמים שחולפים על פניי. רגע הוא יחידת זמן בה חוקי המציאות משתנים. יחידה בה יש עצירה וצמיחה, הקפאה והתעצמות.

הסתכלתי עליו, גבר בסביבות גיל 30, מחזיק את התינוק שלו לאחר שעבר ברית מילה. בתוך הישיבה הגאה והרגישה ראיתי אותך, את עיניו המכילות והגואות יכולתי למקם על פניך, ילד בן 18 שאני מאוד מכירה.

וההחלטות שלי התפתלו בתוך נהר של טעויות, התערבלו אל תוך אכזריות הזמן, ההחמצה הרימה ראשה ונזפה בי על חוצפתי להעלות חרטה.. איך את מעיזה? את עמדת שם, את החלטת, עלית על נתיב הגורל.. עשית את הבחירה.

אבל אני הסתכלתי מבעד לגבעות שמכסות את העולם המקביל..ושם ראיתי אותי ואותך מתבגשים בתוך מציאות שלמה. לאו דווקא מאושרת, לאו דווקא עדיפה, אבל בחליפה על פניה... לא יכולתי שלא להרגיש אהבה נבולה. אותי ואותך, מבכים על מדרגות עליהן היינו יכולים לטפס, על שמות חיבה מתעופפים באוויר ללא בושה, על ויכוחים והתפייסיות מחזוריות, על רהיטים וחיבוקים, ועל ריח קבוע בבית שלי ושלך.

ובמציאות האחרת שלנו שלטה השיגרה, גאה ולא מאבדת מטעמה. אותה שגרה שהיוותה איום והטתה את ההחלטה. אבל כמעט שלא חשבתי על הנסיבות או על זמן ההחלטה, רק את החיים השלמים שחולפים הרגשתי... את הסדק ביני לבינך.